לאחר המילים
נותרנו שותקים.
שקטנו כך זמנים ארוכים
במעמקי העיניים אין אויר לדבר
אין פעימות לנשום
שפתיים מתרווחות לרגע
נסגרות שנית
ואין.
השקט ממלא בינינו
עולמות של כל
ושל לא יכול, להיאמר.
כשתמו המילים
שתקנו.
וכשתמה לנו השתיקה
חיבקנו
כה חזק אימצנו
עד אבדן נשימה וכאב.