מאת: אדגר אלן פו

מִשַּׁחַר יַלְדוּת לֹא הָיִיתִי
כְּפִי שֶׁהָיוּ אֲחֵרִים, לֹא רָאִיתִי
כְּפִי שֶׁרָאוּ אֲחֵרִים, לִשְׁאֹב לֹא  יָכֹלְתִּי
תְּשׁוּקוֹתַי מֵהַמַּעְיָן הַכְּלָלִי.
וּמֵאוֹתוֹ מָקוֹר לֹא שָׁאַבְתִּי
אֶת כְּאֵבִי, לֹא יָכֹלְתִּי לְעוֹרֵר
לִבִּי לַעֲלֹץ בַּצְּלִיל הָאֶחָד.
וְכָל שֶׁאָהַבְתִּי, אָהַבְתי לְבַד.
אָז בַּיַּלְדוּת, בִּימֵי הַשַּׁחַר
זָרְמוּ חַיַּי - בְּשֶׁצֶף הַסַּעַר
מִכָּל מַעֲמַקֵּי הַטּוֹב וְהַחוֹלֶה
הַמִּסְתּוֹרִין שֶׁעֲדַיִן לִי קוֹרֵא:
מֵהַמַּבּוּעַ שֶׁל הַמַּעְיַן
מֵהַר הַסֶּלַע הָאֵיתָן,
מֵהַשֶּׁמֶשׁ שֶׁאוֹתִי סוֹבֶבֶת
לְגוֹנֵי הַזָּהָב שֶׁל הַשַּׁלֶּכֶת
מֵהַבָּרָק בִּשְׁמֵי הַשְּׁחוֹר
שֶׁחוֹלֵף אוֹתִי כְּלַהַבְיוֹר,
מֵהָרַעַם  וְהַסְּעָרָה
וְעָנָן אֲשֶׁר לָבַשׁ צוּרָה
(כְּשֶׁיֶּתֶר הַשָּׁמַיִם בְּהִירִים)
שֶׁל שֵׁד מֵאֶרֶץ הַשֵּׁדִים