לא נולדנו רובוטים, ככה לפחות אמרו לי. סבתא מספרת כשכל תינוק
נולד הוא בשר ודם, אבל לאט לאט המתכת מתחילה להשתלט, ועד גיל
18 הוא כבר על בטוח רובוט- ואם לא, אז הוא חריג, ואף אחד לא
מקשיב לו, כי הוא רק עוד איזה אדם.
כל בוקר אני קם בשבע בדיוק ומשמן את כל החלקים, טוב טוב, ואם
חלק אחד נשחק וצריך להחליף אותו אני אומר לאמא, והיא אומרת
להסתדר עד שיהיה כסף, אז מסתדרים.
אני יוצא מהבית בשבע וחצי, תמיד בשבע וחצי, אני אף פעם לא מאחר
ולבית ספר אני מגיע בשבע וחמישים, עשר דקות לפני השיעור
הראשון.
בבית ספר אתה יושב הרבה, ומקשיב. אפשר לראות שלא כולם עדיין
רובוטים, לא כמוני, אני כבר רובוט לגמרי, מאז שנה שעברה.
כשסבתא ראתה היא חייכה בסיפוק ואמרה "איזה נכד מוצלח", אבל אבא
נשאר שקט.
בהפסקות בבית ספר אני מדבר עם חברים שלי, חלקם רובוטים כמוני,
חלקם עדיין לא כמוני- אבל גם הם יהיו, זה מה שקורה בבית ספר,
לפעמים עושים שיעורי בית גם בהפסקות, אם לא הספקת בבית, אבל
אני תמיד מספיק הכל. "תלמיד מצטיין", ככה קוראים לי המורים,
אבל אני לא חושב שזה מאוד מיוחד, זה רק בגלל שאני רובוט.
אחרי בית ספר אני חוזר הבייתה, ומתחבר לחשמל כדי לטעון קצת
אנרגיה, שיהיה לי מספיק אנרגיה לעשות שיעורי בית, ואז אני יושב
ועובד ועובד. מתמטיקה זה קל לי, פרבולה זה ax2+bx+c, והרוכב
נסע במהירות של 35 קמ"ש. ספרות זה לא קל באותה מידה, כי צריך
להבין ולא רק לדעת, אבל אם אני לומד מספיק- גם את זה אני
יודע.
בלילה אני הולך להיטען, עד שבע בבוקר, ואז הכל מתחיל שוב.
כל יום אותו דבר, אבל לי לא אכפת, זה קל, זה טוב. לא צריך
להתאמץ יותר מדי, או לחשוב יותר מדי על פתרונות למצבים חדשים,
כי הכל כבר קרה שבוע שעבר, ושבוע שלפניו.
אני לא זוכר את לפני. לפני שהפכתי לרובוט, אני מתכוון. סבתא
אומרת שכולם שוכחים, אבל כשאבא מסתכל בי בעיניים העצובות שלו
כשאני עושה שיעורי בית, אני לא חושב שהיא צודקת. אני חושב שיש
אנשים שהם מאלה שזוכרים, כמו אבא, והם מתגעגעים ללפני שהם היו
רובוטים.
סבתא אומרת שבלי להיות רובוט אין לי עתיד, כי רק להיות רובוט
יוביל אותך גבוה בחיים, וכל פעם שהיא אומרת את זה אבא ממלמל
"אבל באיזה מחיר?" והוא חושב שאף אחד לא שומע, אבל אני כן
שומע.
כולנו רובוטים, או נהיה רובוטים עד גיל 18, כי זה מה שבית ספר
נותן, וזה מה שאנחנו לוקחים, ומי שלא רובוט לא יצליח בחיים. את
זה אני תמיד יודע, כי סבתא אמרה, וסבתא יודעת הכל, אבל לפעמים
אני ממלמל לעצמי בשקט, שאף אחד לא ישמע "באיזה מחיר?" ואני לא
יודע.