הוא מתעורר לפניה בבוקר, מצנף את מימדיו הגדולים לכדי ישות
מזערית וכמעט בלתי מורגשת ומרחף מחדר השינה הקטן בדממה מוחלטת,
כדי שחלילה לא תתעורר.
לפני שבכלל מצחצח שיניים, הוא ניגש אל כוסות הקפה שעומדות על
השיש כבר שלושה ימים. השבוע הודיע לחמשת עובדיו האחרונים על
פיטורים וסגירת החברה וכמעט לא היה בבית.
הוא פותח את הברז רק קצת, כדי לא לעשות רעש, ומתחיל לשטוף את
הכלים. בראשו כבר מריץ את הריטואל הקבוע: אחרי השטיפה יעבור על
השיש עם מטלית, ינקה קצת את הגז, יוריד את הבגדים האחרונים
מהחבל, יקפל אותם בערימה מהגדול לקטן- כמו שהיא אוהבת, וייגש
להניח תפילין.
כשהוא ישים את היד על המצח, יעצום את עיניו ויקרא בשקט "שמע
ישראל", הוא יחשוב כמה יפה היא כשהיא מתעוררת ויזכיר לעצמו
להשקות את העציץ שקנה לה ביום של המקווה לפני החתונה, שמתחיל
כבר להעלות רקב בצבע לבן על הגזע ההולך ומתחבא באדמה.
הוא היה מאד נרגש, אז, כשקנה את העציץ, לפני מעלה משנתיים, נסע
למשתלה ליד צומת ביל"ו שמח ונסער, עמד דקות ארוכות מול אינספור
עציצים ודמיין איך ייראו החיים שלהם יחד.
היו שם הרבה סוגים של עציצים- כאלה עם פרחים קטנים, או פרח אחד
גדול באמצע, כאלה שופעים ומלאים בעצמם בשיא אונם וכאלה רזים
וצנועים- שמסתירים הבטחה לפריחה גדולה בעתיד.
לבסוף, בחר את זה שהיה טחוב באדמתו שלט קטן הנושא את המילה
"אהבה".
כשהייתה באמצע ריקוד מעגלי בקרב חברותיה לאחר הטבילה, דפק שליח
מיוזע על דלתה והגיש לה באדישות את העציץ הצנוע.
בהמשך אותו לילה, כשהנשים עזבו את ביתה, היא ניגשה אל העציץ
שלה ודיברה אליו.
"עציץ יקר, מחר בשעה הזו כבר אהיה אישה נשואה. בבקשה, תן לי את
הכוח לאהוב אותו כמו שהוא אוהב אותי".
באותו לילה הם לא ישנו ביחד.
למען האמת, הם לא ישנו בכלל.
הוא מסיים את התפילה ומקפל את הטלית הלבנה בטקס השגרתי של 3
קיפולים מדויקים: בראשון- תודה שנתת לי אותה, בשני- שמור עליה,
בשלישי- ושתמיד נהיה ביחד.
מיד לאחר מכן ניגש להשקות את העציץ. הוא מניח אותו ליד החלון
היחיד שפתוח וממנו נכנס מעט אור ומעביר את אצבעותיו על העלים
האחרונים שנותרו.
למרות שאין לו עבודה ללכת אליה, הוא מתלבש יפה, פותח את הדלת
בשקט ויורד במדרגות אל המרכז המסחרי ליד הבית. הקונדיטוריה
הקטנה כבר נפתחה וריחות ראשונים של מאפים מתוקים מלטפים את אפו
כשהוא נכנס.
"היא בטח הייתה מתחילה לרקוד מרוב אושר מהריח הזה", חושב
לעצמו.
לא הספיקו עדיין להכין את כדורי השוקולד שהיא אוהבת, אז הוא
קונה עוגה יפה וארוכה שמורכבת משכבות של גנאש שוקולד ומוקה.
במכולת הוא קונה 3 לחמניות ושישיית בקבוקי מים ומטפס כל הדרך
אל הדירה הקטנה.
כשהוא מגיע, הוא נכנס לחדר השינה בשקט, מתיישב לידה על המיטה
ומצמצם את עיניו לראות אותה בעזרת קרן אור קטנה שחודרת מהדלת
המעט פתוחה.
"אני יודע שלא בניתי לך את הארמון שהבטחתי, נסיכה שלי. ושעוד
לא אפשרתי לך לרוץ יחפה בגינה עם הכלב שתמיד חלמת עליו. אני
מצטער שלא קניתי לך עדיין טבעת חדשה אחרי שפרצו לנו לדירה
וגנבו את טבעת הנישואין שכל כך אהבת. ובעיקר מצטער שלא הצלחתי
לשמור על העציץ שלנו כמו שהבטחתי". הוא שותק לרגע בין המלמולים
כשהיא נעה במקומה בתנועה חרישית. "אני אוהב אותך", הוא לוחש
ומלטף את ראשה. על מפרק ידו השמאלית הוא מרגיש את האוויר החמים
היוצא מאפה כשראשה מתרפק על כתפו מתוך שינה ערבה.
"תמיד אשמור עליך".