כל מילה שנאמרת, מחביאה מאחוריה הצגה שלמה
של רצונות ומשאלות שהתחפשו לסימני שאלה מרקדים.
התשובה נמצאת מתחת לכיסא של הבחורה בשורה האמצעית.
הכל תלוי בה, ואם לא בה, אז בזו שיושבת מאחוריה.
לכל מה שחסר לי בחיים אני מוסיף קצת דמיון ושמן זית
אני פה, והראש בכלל שם, הלך לטייל
לראות עולם, לפגוש אנשים.
נחכה לו שיחזור, נכין את הבלונים והקישוטים
נזכיר לו את המילה שכבר הספיק למחוק מהלקסיקון: בית.
הזמן קשר אותי אליו בחבל וגורר אותי איתו קדימה,
לעיתים נדמה שכל שניה חשובה,
ולעיתים אפילו השעות כבר לא רצות,
הן התעייפו מסכנות, לא עומדות בקצב.
ולחשוב שכל דבר בר קיימא חדל להתקיים בחלוף המחשבה,
פנקס עם יד אוטומטית שרק רושמת ורושמת,
והדפים הם לא דפים,
אלא רק אוויר ששומט את האותיות לרצפה.
אם היו לי עוד כמה מטבעות בארנק הייתי מעסיק את עצמי
והולך לאסוף את השאריות שנותרו על השביל.
בעולם של רעשים חפשו אחר השקט,
הוא הראשון שירים את הכפפה,
ויפיק את התפוקה המרבית,
מבין כל המתקנים המתנפחים שבסוף יצא מהם האוויר.
התשובה התקבלה, עכשיו תנו לי לחשוב על המילה הבאה. |