והחושך בחדר
שורף בעיניים
בוהק וכואב
דוקר כמו זוג קרניים
שחודרות עמוק לעור
ומשאירות בו סימן
שכלום לא ירפא
לא משחה, לא הזמן

והוא מרגיש כה מבולבל
את זה הוא לא תכנן
הרגש שהפתיע
הוא רוצה רק לגונן
היא נחשפה בפניו
לרגעים, כה שבירה
והעדינות שלה פתאום
בחדות אליו חדרה

הוא הביט בא ארוכות
היא סמקה במבוכה
בחיוך כה שובה
בפניו היא נפתחה
היא סיפרה סודות כמוסים
על אהבה ועל כאב
והוא נהיה מכור
למבטה שובר הלב

הוא לא הצליח להוריד
מפניה את עיניו
הוא גילה בה צד חדש
עדין, שביר, וגם שובב
הוא לא ידע מה לעשות
הוא מעולם לא התפשר
מעולם הוא לא חשב
שאליה ייקשר

והוא אבוד שם עם עצמו
לא יידע מה לעשות
היא גרמה לו להרגיש
שכבות הקרח נמסות
והוא לא חשב שזה יקרה
שהרגישות בו תתגלה
מבחינתו הייתה רק עוד אחת
שאיתה עוד לילה יבלה

ובגלל שכך אבד
ולא ידע כיצד לפעול
עשה הכל הפוך
הוא הרס פשוט הכל
ובמקום לבוא ולספר לה
מה הוא באמת חושב
הלילה, בחושך הזה
במיטה של אחרת הוא שוכב

והחושך בחדר
שורף בעיניים
בוהק וכואב
דוקר כמו זוג קרניים...