שנתיים שהיא מונחת שם
ואני נהנית מקפה חם
זה הכי מובן מאליו
כמו החצב בסתיו
קמה מהספה למטבח
מחפשת אותה ורואה את הפח
מנסה לזרוק הכל, להתחיל מהתחלה
אבל הריק והוואקום מחלחלים כמו מחלה
במקום כוסות קפה חמות ומתוקות
בולעת דמעות מלוחות וחונקות
שנתיים שהיא מונחת שם
ויומיים בלעדיה, תם ונשלם
קירות זרים, רצפה טובענית
תחושת לחימה מרדנית
למה, איך ומתי
שואלת וצועקת- די!
בראש תמונות של הבית ההוא
עם המרפסת ההיא והאיש ההוא
איפה ישנם עוד... שואלת בלי מענה
היה, חלף, נגמר
נעמדת ומסתכלת לעתיד
אבל שוקעת בעבר
מה קרה, מה היה, מי אשם
את מי עכשיו הוא נושם
כמו תינוק אחרי לידה
בכי צורם, עולם חדש- חידה
מכונת קפה- תחזרי!"", ממלמלת
"מכונת קפה תחזרי....." ושותקת.