[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אביב דותן
/ Love is not enough

אחרי שדעכה ההמולה נותרו רק שניהם, אחד לצד השני, ישובים על
שני הכיסאות המשופעים בחצר, בוהים בשמיים. היא הדליקה סיגריה
והוא פזל לעברה וביקש אחת. "היא אמרה לי שהפסקת" היא אמרה בזמן
שהרימה את קופסת הנובלס מהרצפה. "היא אמרה לי שאת מעשנת קאמל"
הוא ירה לעברה והיא לקחה נשימה עמוקה ושיחררה את האוויר "דברים
משתנים" היא השיבה והושיטה אליו את הסיגריה.

"היא אהבה אותך. אתה יודע?" היא הפרה את השתיקה לפתע אבל לא
הייתה מסוגלת לסובב מבטה לעברו. "אני יודע" הוא השיב והמשיך
לבהות בעצים לוקח עוד שאכטה מן הסיגריה שלו באיטיות. "לא סתם
אהבה. היא לא הפסיקה לאהוב אותך אף פעם. היא הייתה מאוהבת" הוא
סובב את מבטו אליה והיא סוף סוף הסכימה להסתכל. "אתה לא נראה
מופתע" היא כיבתה את הסיגריה שלה ושלפה עוד אחת מהקופסא. "כי
אני יודע" הוא הגניב מבט חטוף לסיגריה שלו והחליט שהיא שווה
עוד שאכטה או שתיים. "אני שמחה שאתה נהנה מהסיגריה" היא הרימה
את הטון בעצבים, "באופן כללי נראה לי שאתה נהנה, ונהנית להשלות
אותה שמשהו יכול לקרות ביניכם, לשמור אותה קרוב למקרה שיום אחד
יתחשק לך להשתמש, מתעלם לגמרי מהרגשות שלה. זה בכלל מפריע לך?
היא בכלל חסרה לך??" היא סיימה את המשפט בטיפת האוויר האחרונה
וחזרה בעצבים לסיגריה שלה, נדמה היה כאילו היא בכלל לא
מעוניינת לשמוע תשובה, כאילו היא כבר יודעת. "סיימת?" הוא
הסתכל עליה בהרמת גבה וכיבה את הסיגריה על דפנות הכיסא. "זה
בכלל לא ככה" הוא הוסיף והתחיל לנוע בעצבים על הכיסא.

אחרי כמה שניות של שתיקה רועשת הוא ביקש עוד סיגריה, שתק קצת,
ולקח שאכטה, ועוד אחת, ועוד אחת. הסיגריה הלכה והתקצרה וכך גם
הסבלנות שלה. היא התבוננה בו נושף את העשן של השאכטה האחרונה
תוך השמעת קול אנחה. "לעשן התחלתי אחרי שנפרדנו" הוא שיחרר
בזמן שכיבה את הסיגריה על דפנות הכיסא וסובב את מבטו אליה. היא
הבינה את הרמיזה והושיטה לעברו את הקופסא. בזמן שהוא מדליק
סיגריה נוספת הוא המשיך לדבר. "זה הפך להיות מפלט מכל הדברים
שקשים לי", הוא נשף את האוויר והסיט את מבטו אליה, "לכן ברור
לי שזאת לא תהייה הסיגריה האחרונה שלי היום". הוא הסתכל על
הסיגריה, הסתכל עליה ושוב על הסיגריה. הוא לקח עוד שאכטה
ושיחרר עוד אנחה. "כן" הוא אמר בהתרסה, "דברים קשים, קשה. זה
שידעתי שהיא אוהבת אותי ולא עשיתי עם זה כלום לא אומר שלא אכפת
לי, זה לא אומר שאני לא אוהב אותה", הוא עצר לרגע, " אהבתי",
הוא תיקן, השפיל את מבטו, ועיניו הפכו להיות כבויות לפתע. "כמה
מוזר לדבר בלשון עבר". שניהם הניעו את הסיגריה שלהם בתנועה
אחידה ולקחו שאיפה ארוכה. "אתה לא חייב לדבר בלשון עבר" היא
אמרה בשקט בעודה מסתכלת קדימה, ולא עליו. "אני אוהבת אותה, גם
כשהיא לא כאן" אמרה וכיבתה גם את הסיגריה הזו. "אוהב, אהבתי,
זה לא משנה. Love is not enough". "אה אז עכשיו אנחנו מדברים
באנגלית?" היא השיבה בזלזול. "יותר מסתדר באנגלית, אבל אני
יכול לתרגם לך אם את מתקשה" הוא גיחך ואז הבין שההלצה אינה
במקום. "בסדר נו, היא לא אמרה לך שאני פלצן?" הוא הוסיף.
"אמרה" היא ענתה במהירות. "יש דברים שלא משתנים" הוא השיב.  

"למה את כבר לא מעשנת קאמל?" הוא קטע את השתיקה בשאלה. "פתאום
אתה מחפש להכיר אותי?", היא השיבה בעוקצנות ושלפה עוד סיגריה
מהקופסא. "פשוט תעני" הוא החליט להתעלם מן העוקצנות. "יקר לי",
היא ענתה בקצרה והכניסה את הסיגריה לפה. "אבל את אוהבת, לא?"
היא עצרה את פעולת ההדלקה שנייה לפני שהמצית נגעה בסיגריה
והוציאה את הסיגריה מהפה "אני מבינה לאן אתה חותר ולא אוהבת את
הפשטנות" היא הביטה בו ועדיין לא השיבה את הסיגריה לפיה. הוא
התעלם מדבריה והמשיך "אז את אוהבת לעשן קאמל, אבל זה לא מחיר
שאת חושבת ששווה לך לשלם" היא עיקמה פרצוף והדליקה את הסיגריה.
הוא הבין שהיא לא מתכוונת לענות אבל לא וויתר "אני אוהב אותה,
אבל זה לא מחיר שיכולנו לשלם. לפעמים עדיף לכאוב בנפרד מאשר
ביחד". שאיפת העשן שלה לאחר המשפט האחרון הייתה קולנית והביעה
קולות מחאה, לאור פרצופו השואל היא הגיבה "ושוב, אתה פלצן".
הוא קם מהכיסא שלו והתחיל להסתובב במקום, "את חושבת שאהבה
מספיקה?" הוא אמר בעודו מסתובב אליה. היא המתינה שנייה וענתה
"אני רוצה להאמין שכן". "ובכל זאת" הוא הגיב, "אנחנו כאן, סביר
להניח שני האנשים שהיא אהבה יותר מכל, מדברים בינינו ומתעקשים
לדבר עליה בלשון הווה רק בשביל לא להתמודד עם המוות". הוא עצר
לרגע והבחין שהיא מתחילה לדמוע, "אהבה זה לא הכל" הוא הוסיף
בשקט, כמעט בלחש, כאילו בשביל לא להכאיב יותר ממה שכבר כואב.
"יש אהבה, אבל יש גם מציאות, יש קשיים ואילוצים" הוא עצר שוב,
"יש תאונות דרכים". היא המשיכה לבכות אך שלפה עוד סיגריה מן
הקופסא. לאחר כמה ניסיונות הדלקה הבינה שנגמר הגז במצית. "והנה
הלך לו המפלט" היא סיננה בזמן שהתרוממה מן הכיסא. "אני מבין
שאני מושא נוח לכעסים" הוא אמר בעודו מתהלך לכיוונה, "ואם זה
מקל עליך בצורה מסוימת, אז אני מוכן לספוג את זה. אבל רק תזכרי
שגם לי כואב" הוא שלף מצית מן הכיס והושיט לעברה, "בזה אני
בטוח יכול להקל עליך". היא לקחה את המצית ועשתה עם הראש מעין
מחווה כזו של תודה, מבלי לומר מילה, והדליקה את הסיגריה.
בינתיים הוא הושיט ידו לקופסת הסיגריות והבחין שהיא ריקה, "זו
הייתה האחרונה" היא אמרה ונשפה את העשן, "והלילה עוד צעיר
לצערי" הוסיפה. "יש לי קופסת קאמל באוטו, את יכולה לבוא, אני
אביא לך" הוא אמר וסימן עם ראשו לכיוון החניה. "תודה, אני לא
רוצה" היא ענתה, כיבתה את הסיגריה והרימה את התיק שלה מהרצפה.
"חשבתי שאת אוהבת" הוא אמר והיא הסתובבה אליו ולראשונה באותו
ערב הביטה במבט חודר לתוך עיניו. הוא הרגיש שהוא יודע מה
התגובה המתקרבת, "דברים משתנים?" הוא שאל ושיחרר חצי חיוך,
"love is not enough" היא תיקנה.


                                                   




1.5.14







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נייר נטול עץ
זה כמו סלוגן
חסר פואנטה



הורס המחברות
בציורי סרק


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/1/15 9:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אביב דותן

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה