את הסיפור האחרון אני רוצה להקדיש לך. אני מניח שלא היית רוצה
שאני אחשוף כאן מי אתה, אתה מאוד קנאי לפרטיותך, ולכן לא נשתמש
בשמות ואם מישהו אחר יחשוב בטעות שהסיפור מיועד לו, שיבושם לו.
אני ואתה יודעים שהסיפור הזה הוא במיוחד בשבילך.
למען האמת אתה לא מכיר אותי. מעולם לא הכרת אותי וכנראה שגם לא
תכיר. אם תראה אותי עובר ברחוב אני אהיה שקוף בשבילך, ולא
תקדיש לי מחשבה. אתה איש עסוק, אני מבין את זה. יש לך אימפריות
לנהל. השם שלך מתנוסס על בניינים גבוהים, ואני שוכר דירה בקומה
שנייה.
אני חושבת עלייךְ הרבה. הייתי רוצה לכתוב את מה שיש לי להגיד
לך על שלט ענק, ולקשור אותו לזנב של מטוס שיעוף במעגלים מסביב
לבית שלך. ואז, כשהיית יוצאת עם האוטו המטוס היה עוקב אחרייך
עד לשדה התעופה וכשהיית עולה למטוס שלך הוא היה עוקב אחריו
באוויר. אולי אז, באמצע הטיסה, בזמן שאת מדברת בטלפון של המטוס
עם איזה איש עסקים או איזה פוליטיקאית, פתאום היית מסתכלת
מהחלון ורואה אותי במטוס הקטן שלי, מנופפת לך לשלום. ואז היית
רואה את השלט. האיש עסקים או הפוליטיקאית היו אומרים "הלו?"
כמה פעמים כי הם לא שמעו אותך. ואז הם היו מנתקים וכנראה
מתקשרים מייד שוב. לא היה להם שום מושג שהאישה שתענה להם בפעם
השנייה תהיה אישה שונה לגמרי. ואולי לא היית בטלפון אלא בדיוק
היו מגישים לך ארוחת צהריים, וכשהיו באים לפנות לך את הצלחת הם
היו מפנים אותה למישהי אחרת.
אבל אין לי מטוס, ואפילו השלט והגואש קצת יקרים לי. ובכלל, אין
לי מושג איך לכתוב את מה שיש לי להגיד בשלט אחד, גדול ככל
שיהיה.
ואני לא אומר שזה לא בסדר שיש לך מטוס משלך וחומות מסביב לבית
כך שאי אפשר לראות אם את מבשלת או רואה טלויזיה או ישנה. אני
חושב שזה מגיע לך. מגיע לך הכל, ויותר מזה. עבדת מאוד קשה, ויש
לך הרבה יכולות, ואת כל מה שיש לך את הרווחת ביושר. וכשטיפסת
לצמרת נזהרת לא לפגוע באנשים, ופיטרת רק כשלא היתה ברירה,
והפעלת את עורכי הדין שלך רק כשזה באמת היה חשוב לעסקים. אף
פעם לא לשם בריונות. ואז התחברת עם אנשים בעלי השפעה, כי כזאת
את, חברותית, וחלקם טיפסו גם הם לצמרת, או של העסקים או של
הממשלה, והמשכתם להיות חברים והמשכתם לעזור אחד לשני, וגם
האנשים הפשוטים שעובדים בשבילכם, גם הם הרוויחו מזה.
השם שלך הפך למותג, למעשה. בשביל אנשים מסויימים זה חבר, בשביל
אחרים זה הצלחה כלכלית וצמיחה, בשביל הרבה אנשים זה הבית. יש
אנשים שלא פגשו אותך מעולם, אבל כל פעם שהם רואים את השם שלך
על ראש בניין הם מתמלאים גאווה ותקווה, והם עובדים יום יום
בשביל לקדם את המותג הזה קדימה. ויש אנשים שבשבילם השם שלך זה
כאב ודורסנות. בשבילנו השם שלך הוא שם של אדם, ולא של מותג.
אדם שכל כך היינו רוצים לראות איתו עין בעין, ולהתקרב אל ליבו,
אבל הלב שלו מוקף בחומות ובגדרות וקירות ושומרים וכל כך קשה
לעבור את כולם, במיוחד כשאנחנו כל כך שקועים בעבודה ובחיים
הקטנים שלנו.
אתה מבין, גם אנחנו עובדים, לומדים, מתאהבים, בוכים, משתעממים,
מצליחים, מפסידים, מתגברים, נכשלים ומתעייפים.
בעצם מה שאני רוצה זה שתראה אותי. אני כאן, חיה ונושמת. אני
חושבת שבלי הבגדים והשעונים והחשבונות בנק שמפרידים בינינו
אנחנו די דומים בסך הכל. גם אני מחפשת את הדרך הכי טובה לחיות
את חיי. גם אני אמות. גם אתה. אפילו שהשם שלך יישאר על בניינים
ועל כל האגפים שתרמת לספריות ובתי חולים ואולי יום אחד גם
רחובות. משהו ממך יישאר אצל אלה שאוהבים אותך וגם אצלי אותו
הסיפור.
אני אולי העובד הכי זוטר בחברה הכי קטנה שלך.
אני המנקה שלך.
אני הבייביסיטר.
הגננת של הילדים.
הגנן.
הבן של הגנן.
האישה של הספר.
אבא של הנהג שלך.
אני יושב בבית הקפה שמול הבית שלך כבר שעות.
אנחנו רוצים לקחת אותך אל מחוץ למקום הזה והזמן הזה, ולהראות
לך אותנו. אתה ואנחנו משייטים על כוכב קטן שעף במהירות עצומה
בתוך גלקסיה עצומה עוד יותר. אם הכדור הזה ייסטה קצת ממסלולו
הכל ייחרב. אנחנו נוצרנו באקראי ונמות באקראי כאילו שמעולם לא
נוצרנו. הכל חלק מהריקוד האינסופי והבלתי ניתן לעצירה של
החלקיקים בעולם הזה, שלעולם לא נבין אותו עד סופו.
אנחנו רוצים להראות לך את האינסוף, כדי שתבין כמה שהזמן שיש
לנו הוא יקר. אנחנו רוצים שתעצור יום אחד ותחשוב שאולי העולם
עומד להיגמר, בגלל שבעצם הכל בראש שלך, ותראה כמה שהכל חסר
חשיבות ולא אמיתי, רק כדי לגלות כעבור כמה דקות שהעולם ממשיך
להסתובב.
הלוואי שהיית רואה אותי. אני אולי לא מצליחה כמוך, ואולי אין
לי את הכישרון שלך יש, אבל אני חושבת כל הזמן על איך הייתי
רוצה שהחיים שלי ייראו ועל החיים של אחרים. אולי גם את עושה את
זה, ואולי את רוצה שהעולם יהיה מקום טוב יותר ואוהב יותר בשביל
כולם, אבל אולי את חושבת שאין משהו שאת יכולה לעשות בנידון, או
שמסלול החיים שלנו נכפה עלינו מראש. אני רוצה להגיד לך שזה לא
ככה.
אני רוצה שתדע שאתה יכול לעשות הכל. אתה יכול ממש היום לרדת
לקומה הראשונה במשרדים שלך ולהסתכל לאחד העובדים בעיניים.
תשתדל לא להירתע, גם הוא נבוך וחושש. ואתה יכול ללכת להומלס
שברחוב ולהגיד לו, אתה לא צריך להיות הומלס יותר. אני יודע
שאולי זאת לא הדרך שאתה מאמין בה אבל גם ההומלס נוצר בעולם הזה
בדרך נס וגם הוא כואב ונעלב ויכול לשמוח בשמחתם של אחרים.
ואחרי זה את יכולה להפגש עם חבר או שניים לכוס קפה, ולהראות גם
להם את הכוכבים בשמיים כדי שייראו שיש המון. תגידי להם שהאור
שבא מאנדרומדה יצא משם לפני 2.5 מיליון שנים, והאור שפוגע בנו
יגיע לאנדרומדה בעוד 2.5 מיליון שנים לכן מה שנעשה היום ייזכר
כמעט לנצח. תגידי להם את כל זה ותשאלי אותם אם הם מחייכים
בבוקר למחלק העיתונים.
אני לא יודע מה את עושה כל היום, אבל אני יודע שאת עסוקה, ואת
חושבת ומרגישה וחושבת שוב ומרגישה שוב, ושקורים לך דברים ואת
פוגשת אנשים והם פוגשים אותך. והדבר הזה קורה בלי הפסקה גם אם
אני חושב על זה וגם אם לא. אני רוצה שתדעי שגם אצלי זה אותו
הדבר. גם כשאני עובר מולך ברחוב ואני שקוף, אני עדיין חושב
ומרגיש וממשיך לחשוב ולהרגיש גם כשאני מגיע הביתה ומפעיל את
הקומקום ומחשב אם אני אצליח לגמור את החודש.
אני לא יודעת אם אתה יודע אבל היקום הוא מורכב בצורה כמעט
אינסופית. כל אדם הוא עולם ומלואו של מחשבות ורגשות סבוכים
ומסובכים וזה עשוי בסך הכל מנוירונים שמכילים מידע שמקודד
באותות חשמליים. אתה לא תאמין כמה אטומים יש בגרגר חול. אפילו
אם תלך לקצה השני של העולם תראה שגם שם האנשים חושבים ובוכים
ושמחים ועצובים וכל זה בגלל דברים שבכלל לא ידעת אם הם קרו
ובכלל לא אכפת לך, מרוב שזה רחוק. כמו שהחבר של זאת מת, או
שהיא התאהבה, או שהעסק של ההוא קרס, או שזה נשאר בלי בית או
שנולד ילד או שהאוטו התקלקל בדרך לפגישה או שהדייט הלך גרוע,
או שגילו אצל האחיין איזה תסמונת או שהוא קיבל גביע. וכל זה
נכון גם אם תלך ותדבר אם האיש זבל או עם העובדת הזמנית. גם להם
אולי יש אמא או אחיין עם תסמונת.
אני רוצה לראות את העולם דרך העיניים שלך כדי להבין לאן הכל
מוביל. כי אני רואה שאת מתקדמת לאנשהו אבל דרך העיניים שלי את
נשארת במקום.
ואולי החברים שלך יפגשו אחר כך חברים אחרים שיפגשו עוד חברים
וכולם יספרו אחד לשני על אנדרומדה, ואולי בסוף אפילו ראש
הממשלה יידע שאת מה שהוא עושה עכשיו החייזרים באנדרומדה יראו
רק עוד 2.5 מיליון שנים, הרבה אחרי שהוא ימות. והם יראו גם את
מחלק העיתונים שקם ברבע לחמש ואולי ראש הממשלה יחייך למחלק
העיתונים כשהוא מביא לו את העיתון בבוקר.
אני מצטער שהסיפור הזה לא מספיק טוב. אמרתי לך שהסיפור הזה
מוקדש לך, ואולי ציפית שזה יהיה סיפור גבורה על איש פשוט
שמתחיל מכלום ובונה אימפריה כלכלית ובונה לילדים שלו בתים
גדולים על החוף. אני לא ממש יודע איך להגיד לך את זה אבל אתה
לא בנית שום בית. הפועלי בניין בנו בית ואולי הם דמיינו לעצמם
שהם בונים את הבית בשביל הילדים שלהם. אני רוצה לקחת לך את
הארנק עם כל התעודות ולזרוק אותו לים. ואז אני רוצה שנכנס
למטוס ונעוף גבוה בשמיים עד שתצליח לזהות מהגובה הזה איפה הכסף
שלך נמצא. כמה אחדים ואפסים על כונן קשיח בבנק, נראה אותך מוצא
את זה. אנחנו נמשיך לטוס שנים על גבי שנים בזמן שאתה מחפש את
הכסף שלך, ואז אתה תשכח איך לקרוא. רק אז ננחת ונעבור ליד
בניין גבוה שהשם שלך כתוב עליו, ואתה רק תשאל למה אין ברחוב
ספסלים לשבת עליהם. אתה תסתכל על שטר הקניין של הבית שלך ותקנח
איתו את האף. אני אקח אותך לדירה שלי ונעלה לקומה השנייה. אני
אכין לך מרק משקית. זה יהיה לך טעים, כי לא תזכור שפעם היה לך
טבח פרטי. יהיה לך באמת טעים.
ואז נסתכל ביחד על השקיעה, וכשהשמש תשקע וייצאו הכוכבים אני
אראה לך איפה אנדרומדה. אני אסביר לך שזאת גלקסיה שגדולה כמו
כל שביל החלב, ויש שם אינסוף שמשות שמסתובבים סביב כל אחת
כוכבים שאולי כמה מהם נראים כמו הכוכב שאנחנו נמצאים עליו
עכשיו ואולי גם שם יש יצורים שמסתובבים עליו ומחפשים אוכל
ודואגים אם הם יצליחו לשלם את כל החשבונות. אני לא יודע אם אתה
תבין את כל זה אבל אתה תתעניין. בבוקר אתה תהיה בגינה ובדיוק
יגיע המחלק עיתונים. הוא יזרוק לך עיתון, ואתה תרים אותו,
למרות שלא תדע בכלל מה כתוב עליו. הוא יגיד לך בוקר טוב ואתה
תחייך, ותגיד לו בוקר אור בחזרה. ואז אתה תכנס הביתה ואני אכין
לך עוד פעם מרק.