"אומנות", כל סוג של אומנות והנגזרות שלה, כל זה... אהבתי,
תשוקתי.

אומנות, החל במילים הכתובות והלאה בצלילים - מוזיקה , באינסוף
נקודות שבציור אחד פשוט, מנקודת מבט אישית של צילום, אפילו
יומן של מחשבות פרטיות יכול להיות אומנות וכן הלאה. הנגזרות של
אומנות כגון בישול, בנייה, ואפילו דת ויש עוד אפשרויות בלי סוף
(גם שליליות). התפתחות המין האנושי בקצב מסחרר שיגיע עד לקצב
הסיבובים של כדור הארץ בזכות רעיונות ודעות והיכולת להפיק
וליצור.

היכולת ליצור זו תכונה "אלוהית" במובן פילוסופי והיא טמונה בכל
אדם ואדם, בכל העולם, בכל הזמנים ובימינו הכל מתועד וזה מה
שהופך את כל אדם למעין אלוהים בפני עצמו. גם כשאדם אחד פשוט
ככל שיהיה יוצר משהו, אפילו לאחר המוות זה יישאר לעד וכיוצא
מזה גם במוות שלו, הוא עדיין "קיים" באיזה מובן.

בשפה העברית, המילה "יצירה" היא נגזרת של המילה "יצור" מאדם עד
לאטום אחד פשוט שמתפתח. נגזר על האדם, היצור הכי דומיננטי
בכדור הארץ שמוחו וגם לבו יכולים להמשיך ליצור אינספור רעיונות
מכל סוג אפשרי ומכאן, להרגיש רגשות חיוביים וגם שליליים
(שתוצאתם יכולה להיות גם חיובית).

אני מתקרב לגיל 30 ואורח חיי, זה מוזיקה ברקע (כל הסוגים, כל
שפה), לשתות קפה, לעשן סיגריה ולכתוב עד יום מותי בסביבה
הטבעית והפרטית שלי ללא הפרעות וזו השלווה שתמיד חיפשתי. אין
לי רכוש, אין לי כסף וזה לא מדאיג אותי בכלל ואני גם לא מוכן
לכתוב בשביל כסף וזה מה שהופך אותי לאמן בלב.

אני "צמא" לאומנות, מה שאני רואה או שומע או קורא, אם זה מצחיק
אני צוחק בצורה הכי טבעית שיש. אם אני נחשף לתוכן עצוב או
מאכזב או אפילו רע, אני לעתים בוכה עם עצמי עד לכדי "בכי של
מלחמה" וכל הרוע הזה לאחר בכי, נוצר משהו חיובי למרות הכל -
רגשות ומחשבות מודעות ולא מודעות.

במקום לעסוק באומנויות לחימה או "באומנות המלחמה" או אומנות
שמייחצנת רוע ושאני אומר רוע אני מתכוון לדברים פוגעניים,
שטניים וכו'. אני מציע לתרום ולהיתרם לכל אדם שיוצר לא משנה
מה. להתפתח להבנה, לכבוד, לאחדות ולאהבה כדי להפוך את העולם
לפחות לטיפה יותר טוב, במקום לפנות אחד נגד השני בקנאה או שנאה
שכן אלו מיותרות כמעט בכל מקרה כזה או אחר.

אלוהים יצר את העולם, יצר את האדם ("בדמותו"), האדם "יצר" כל
מיני יצורים בדמיון ולבסוף האדם הוא זה שיצר את הקונספט
שנקרא "אלוהים" (או כל דבר שדומה לישות עליונה)  שהוא אחד
מהיצורים - פרי דמיון האדם.

כל העבר, ההווה והעתיד לבוא, זו יצירת המופת הכי גדולה ואני
מקווה שתהיה בסוף (או באינסוף) הכי יפה שיש. אני "האלוהים"
הפרטי של עצמי וזה שאני "יוצר" זו המהות האמתית של אלוהים.