יום אחד, עונות השנה נפגשו והתחילו לריב מי יותר טובה.
הקיץ, הסתיו, החורף או שמא האביב.

סח הקיץ וניגב זיעה: הרי אני העונה הכי טובה.
הן אצלי הילדים חופשיים מעול לימודים
ולים ולבריכות חיש מהר הולכים.
ובכלל עם רדת ערב אינם חפוזים הם לישון.
כן לבטח אני במקום הראשון.

הי, מה לך אחי? סח הסתיו וסידר תסרוקתו עם עב.
הרי אני העונה הכי שווה. זה ידוע לכל ילד וילדה.
הן אצלי נחוגים מרבית החגים:
ראש השנה, סוכות, שמחת תורה ויום הכיפורים.
אצלי מרגישים מסביב קדושה. כן לבטח אני העונה החשובה.

הירגעו שניכם! רטן החורף והתעטש בקול רועם,
הן אני מרענן את האוויר משניכם.
רק אצלי תוכלו למצוא בפרדסים, ריח משכר כל כך של הדסים.
ומפלס הכנרת רק אצלי עולה,
ובכן, אני הוא ששווה הכי הרבה.

השתגעתם כולכם, סח פתע האביב.
הן אני מביא התחדשות ופריחה מסביב.
וחג הפסח נחוג רק אצלי וזהו דבר מאוד רציני.
גם יום העצמאות שייך הוא רק לי,
כן רבותי, הכתר הוא שלי.

והמשיכו לריב ולהתנצח ועדיין לא הוכרז המנצח.
ולפתע שמעו רעש ממרומים "כולכם הערתם בקולכם את אלוהים".
וישב אלוהים על כסאו ושמע איך כל עונה טוענת טענתה.
ולסוף בקולו הרועם סיכם, המנצח הוא כולכם.
אין עונה חשובה, כולכם שווים ועתה למקומותיכם אתם חוזרים.

והעונות יצאו מפני אלוהים ברעד, אבל ביחד.
ולקח להן מספר רגעים להירגע ולהגיע להחלטה.
כל עונה היא חשובה ובכל אחת יש משהו מיוחד.
וילדים שהסתכלו היטב בשמיים,
ראו קשת בענן יפה, כי העונות, הגיעו סוף כל סוף להחלטה.