פַּעַם חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה שֵׁם שֶׁל אֵלָה.
אֲבָל הִתְבַּדֵּיתִי זֶה רַק רֶמֶז לִפְרִיחַת הָאָבִיב.
לֹא הָיָה לִי אָבִיב
וְלֹא הָיְתָה לִי פְּרִיחָה.
בָּא לִי לִכְתֹּב שִׁיר שֶׁיַּגִּיר לִי דְּמָעוֹת
כָּאֵלּוּ שֶׁיְּכוֹלוֹת לְהַצְמִיחַ פְּרִיחָה בְּאַדְמַת
הַלֶּס שֶׁל הַמִּדְבָּר,  
אֲבָל אֲנִי נֶחְנָק
כְּמוֹ היחנוק שֶׁפּוֹרֵחַ ש-ָם לִזְמַן קָצָר.
כִּי לִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֵׁב, אוּלַי יֵשׁ ש-ָם מִישֶׁהִי
שֶׁקּוֹרֵאת אֶת הַמִּלִּים שֶׁלִּי
וּבוֹכָה יַחַד אִתִּי.