ביום כזה מה אני יכול לעשות? לפתוח ערוץ פורנו ולאונן.
לאונן-לאונן-לאונן עד שאני אשפריץ, אני לא מחפש טובות מאף-אחד.
אין לי מה לעשות, אני שותה בירה ועוד בירה ועוד בירה, רוצה
משהו מתוק בפה אבל אין. יש לי נערה בראש שלי שהייתה לי התאהבות
ראשונה ושנייה ושלישית, הייתי רוצה לטעום את הפה המתוק שלה כדי
שיהיה לי קצת מתוק בפה. האיש הלך, הוא חולה על אוטובוסים, כל
הזמן נוסע באוטובוסים, זה הפטיש שלו. ארבעים שנה היה נהג
אוטובוס ועכשיו לא יכול להיגמל, מחפש סיבות גם בזמן קורונה, גם
בזמן סגר, לצאת מהבית ולעלות על אוטובוס. אני אנוכי עצמי לא
יכול לצאת מהבית כי המדינה הזו עשתה לי טראומה חברתית נפשית.
עובדים סוציאליים שהיו אמורים לעזור במלחמה שלי על עצמי - עשו
בי ניסויים, אני יכול לתבוע את האימ-אימא שלהם על מיליונים,
אבל איפה, אפילו מערכת המשפט מסריחה והם עובדים של המדינה
עצמה. אם המדינה עושה ככה לאזרחיה - מה נשאר. רצו לגייס אותי
לעבוד במבצעים סודיים מתחת לאדמה, איפה ש-כל הסוכנים האמתיים
נמצאים, יש ערים שלמות מתחת לאדמה. רצו לגייס אותי לבונים
החופשיים ואחרי זה גם למאפייה, אבל לא רציתי בוסים עליי. רצו
לשלוח אותי למשימות התאבדות כי אני לא אחד שיכול לעבוד ללא מרד
תחת מרות כל החיים. בסוף קילפו ממני את שפיותי ושכלי וזרקו
אותי לגוב האריות של החיים להסתדר בלי שפיות ושכל. וכל זה למה?
כי באתי מבית הרוס. ולמה הבית היה הרוס? כי אימא שלי הייתה
משוגעת. ולמה אימא שלי הייתה משוגעת? כי הרעילו אותה סמים
לחרפן אותה ובסוף אני נדפקתי מ-כל הכיוונים. ולמה הרעילו אותה
סמים? כי שכנה אחת קינאה בה, אז הרעילה אותה. בטח היא הייתה
מרוקאית. המרוקאיות האלה מרעילות על ימין ועל שמאל, אין להן
אלוהים. הרעילו גם אותי הרבה פעמים, אני לא מסוגל לשאת בדידות,
אבל משאירים אותי לבד כל הזמן, מה יש לי לעשות? לכתוב שיר?
לכתוב פרוזה? לאונן? לשתות בירה? לייחל למשהו מתוק בפה כמו הפה
של האהבה הראשונה, השנייה והשלישית שלי. בא לי להזדיין ולקחת
סמים ולשתות עד שאני אמות, לחיות כמה ימים בהפקרות טוטלית עד
שאני אמות. להיות עבד מין, להיקשר, להתענות, שידחפו לי חפצים
לתחת, שירטשו לי את הזין, שיפוצצו לי את הביצים, שאני אמות
שיכור ומסומם ועירום כמו חיה, חסר שכל ושפיות. המשחק של החיים
האלה גמר לי את הנשמה, לא יכול עוד, אני רוצה החוצה, אני לא
רוצה להיות פה. איך הגעתי לפה? |