New Stage - Go To Main Page


מנגינות מושלכות על גופי כמו שמלת כלה, כמו כלה ביום חתונתה.
אני משוטט ברחובות המוארים והם לא נראים לי כל-כך מנוכרים כמו
פעם, כי הדלקתי את האור הפנימי. אני רואה הכול אחרת, גם אותה
ואותו, גם את כרכרות הברזל, משמע מכוניות. אני רואה יופי אפילו
בנורות הניאון הצבעוניות שמנסות לפתות אותי לקנות פיצה או להמר
בפיס, הן נראות לי כמו מלכודות של ממתקים, אבל מלכודות דבש,
מתוקות-מתוקות. הערפל נח על גבי, משתרש בתוך מפתני, עת אני
חוזר לביתי ונשכב על המיטה. ימים רבים תהיתי לאן אני הולך והנה
עכשיו נפרשה הדרך לרגליי ואפילו היא נחמדה עד מאוד. אלך בה עד
כלות כוחי ולמה לא, אפילו לא צריך להתאמץ במיוחד, הדרך פשוט
זורמת מתחת לרגליים. מקלחת עם הרבה סבון, קצף של שמפו ואני
מוכן ומזומן לשמוע אריק איינשטיין כמו בכל לילה, חוץ מסופי
שבוע. הוא מספר לי בלי להתאמץ, הוא מגיח מבין השורות ואומר שזו
דרך טבעית ויש לנהוג בה בענווה וכבוד, אך אף מעט בהומור וחוסר
רצינות. כי הכול קרה כבר וכל אדם הוא אבק ברוח וכל השופוני אנס
של הגאווה היא משחק של ילדים קטנים שטרם התבגרו. לכן ככה אני
אמנם קובע לי מטרות מעת לעת, אבל הולך לקראתן בניחותא, לוקח את
הזמן וסוטה ימינה ושמאלה, מזגזג בכביש וזונח לפעמים את הדרך
למען תענוג עצמי. ואז חוזר, כי המטרה לא ברחה, היא רק חיכתה
ואני משחק בה שוב, גם אם היא לא מביאה תועלת ממשית, לפחות אני
נהנה. ובדרך כלל כשבא החורף כבר אין צורך להיאבק עם המזגן כדי
לתחזק אותו, המעלות יורדות ואיתן השמיים והרקיע מתמלא צבעים של
אפור כהה או בהיר וזה עושה לי נחמד על הלב, במיוחד כשהעולם
רטוב. ואני משתמש בסמכותי כאחראי על עצמי ונותן מעצמי ומקבל
בחזרה ומשתדל לעשות טוב ולדבר טוב. את מי אני רואה מתוך הלבנה
אם לא את עצמי, מגיח מהתפתחות יותר עליונה ומנהיג אותי ב-רכות
אל מטרה ברורה שבעצם כבר הושגה, כשאני עושה את הדרך בתוך שלג
של נוצות שמסמאות את עיניי, אבל יש לי מבט על ואני יודע לאן
אני הולך. גם אם זה נראה נשגב - לפעמים זה מסתכם בארוחה של
פרוסות לחם עם גבינה לבנה, כוס חלב בבוקר וכוס מיץ תפוזים
בצהריים ובין לבין הרבה סיגריות ואלכוהול שאני שותה בלי בושה
ובלי להרגיש אשם, הרי רק מעצם זה האנושות שרדה כל-כך הרבה זמן.
וכשהחיים יתארכו - אני אתארך איתם, אבל לא לגובה, אלא לצדדים,
עד שאראה כל דבר בכל מקום ואוכל לטעום כל טעם מ-כל פינה, הרי
זה התענוג הקטן הרצוף והמתמשך של החיים.  



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 2/12/20 5:49
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מומי מרקס

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה