שלמה היה מאוד עצוב כי לא הייתה לו גויאבה, היו לו רק ארטיקים.
הוא ניסה בכל דרך אפשרית, וגם לא אפשרית, להשיג לעצמו גויאבה
- ולא הצליח. ב-צר לו הוא התנחם בסמים קשים שהפכו את המוח שלו
למרמלדה. באה החברה שלו, מיכל, דפקה בדלת. הרבה זמן לא הייתה
אצלו ועכשיו הבינה בינה לבין עצמה שהוא האחד. אבל שלמה לא היה
כמו שהיא זכרה. הקסם והכריזמה נעלמו ממנו, וגם השכל ודרך הארץ.
ב-צר לה הלכה מיכל להתנחם גם היא בסמים קשים, והייתה מהלכת
יחפה בשדות לעת ערב, מקוננת על "לכתו" של שלמה. ראה את מיכל
הנחש אביחי וכפות הרגליים היחפות שלה מצאו חן בעיניו. מיד הוא
הכיש אותה בקרסול. מיכל נפלה וייבבה ולבסוף מתה. זחל לו הנחש
אביחי שמח וטוב לב על הצלחתו כדי לחצות את כביש הכפר לשדה
השכן, אך בדיוק עבר שם מוישה עם הטרקטור שלו ומחץ את אביחי
הנחש למוות. מוישה בכלל לא ידע מה הוא עשה, הוא לא שם לב. הוא
החנה את הטרקטור במוסך והלך להתקלח בבית שלו. אבל במקלחת הוא
התחלק ושבר את שני רגליו. הוא קרא לעזרה, ושמע אותו השכן יואב
שהיה רוצח סדרתי. כמובן מוישה לא ידע שיואב הוא רוצח סדרתי, כי
יואב היה מאוד ערמומי. יואב נכנס בדלת, כי בכפר לא נועלים
דלתות, וראה את מוישה מייבב ומיילל. מיד יואב תקע למוישה כדור
לראש. אז יצא יואב לסדר את הגרביים בארון בבית שלו, אבל בדיוק
באה המשטרה, כי יואב היה ערמומי - אבל טיפש. הם כיתרו את הבית
ודפקו בדלת וביקשו מיואב לצאת, אך יואב התבצר עם נשק קל וירה
לכל עבר. המפקד שבזי מאוד התרגז שהכפרי השוטה הזה מנסה להרוג
את השוטרים שלו, וצלף ליואב כדור לגרון מבעד לחלון. יואב דימם
למוות תוך דקות ספורות, ורק אז "נזכרו" השוטרים לבדוק את מצבו.
שבזי היה מרוצה מההרג המוצלח, והלך לבית שלו ובירך את אשתו.
אשתו שולה התמוגגה מהמחווה והגישה לבעלה שבזי קערה גדולה מלאה
גויאבות רחוצות, קרות וחתוכות, אך שבזי לא רצה, כי הוא אהב
ארטיק. אבל אין לי ארטיק! ייבבה שולה. אז כלום, אמר שבזי בעלה.
שולה מאוד התאכזבה והחליטה ללכת לשכן שלמה להחליף את הגויאבות
שלה בארטיקים. שלמה השכן שהיה מסומם מאוד, שמח מאוד על
הגויאבות ונתן לה את כל הארטיקים שהיו לו במקפיא, ואז ישב ואכל
בהנאה גויאבות מתוקות, קרות וחתוכות. |