אני מנסה לכתוב. יש אישה אחת קוסית וחטובה שמביטה בי מהחלון.
אני מביטה בה לרגעים, תוהה מה היא רוצה. מיכה עושה סדר בארון
שבמטבח. גילה איזה 19 סבונים (הוא מכריז) כשחשבנו שצריך לקנות
עוד. "סתם זורקים כסף." הוא ממלמל כשהוא מוצא פירות וירקות
דחוסים במקרר שהיו מספיקים לשבוע, אם מישהו היה מואיל בטובו
לאכול אותם. אני מביטה בבבואה שלי בטלוויזיה ומבסוטה. בשיער
ארוך כשאני במראה השובב אני ממש חתיכה. לאכול אותי! אני מדליקה
נובלס, הסיגריה של האסירים, ומתפלאת שוב בפעם האלף מאתיים
חמישים ושתיים כמה עשן היא מוציאה. אבל החלון פתוח, והאישה
ההיא נעלמה. רק לא לפזר אפר סביבי, זה מחרפן אותו. זה סוף
הקיץ, לפחות אמור להיות. חום ורוחות, ואני רק במכנס קצר
וגופייה (אם לא סופרים את גופי החטוב). הקלטתי לעצמי ברגע של
קריז קסטה של שירים מתוך דיסקים והם מתנגנים ברקע. רוק עברי,
לא מתלהם. כמו גלים בלילה סוער. הסיגריות האלה כבדות. הייתי
צריכה לקנות לייט. אני מגרדת את קו הביקיני, וצד הקלטת נגמרת.
אני הופכת. משינה ב"חכי לך בשדות". אני הייתי בשדות, אני
הייתי. איך לא הצלחתי להעריך את הכפר אז... כל-כך הרבה
אפשרויות שהתפספסו. טעויות שעשיתי לגביי ואחרים שעשו לי. בסוף
נשארתי קטנה כמו מטבע. אבל מטבע קשה. עכשיו האישה בחלון רוצה
שאשים לב אליה. השמש מסנוורת אותי, אני לא רואה את המקלדת.
איזה כיף זה להתקלח כשהאיש שלך נכנס פתאום לשאול משהו? לפעמים
את מוצאת את עצמך כשהוא יוצא רטובה וחרמנית, ואומרת מה, אני
ילדה קטנה? משהו מהילדות תמיד נסחב. איזה רוחות. לו הייתי
עכשיו בים... המכשף ממערות הסלע נמצא עכשיו בסלון, אני שומעת
את השיעולים שלו. הוא למעלה משישים, וארבעים שנה עישן כמו קטר.
לכי תגידי לבנאדם שזמן להפסיק... כמו אצל מהמר. פילטר הסיגריה
בצבע נמר. אני מדליקה אותה. סיגריה יקרה. סיגריה שנואה. אלה
יחסי אהבה שנאה. כשאני קונה סיגריות אני מרגישה שאני קונה חרא.
אבל ככה לבדי, ברגע משוחרר עם הסיגריה, זה נראה משתלם. האישה
בחלון הלכה, אבל השאירה תחתונים צעקניים תלויים בתחתית
הסורגים. זו הצעה מינית? אני עומדת באמצע קהל אנשים בהופעה תחת
שמיים, ובחור צעיר מנצל את הצפיפות, מעביר אצבעות כשהוא נדחק
על הציצי שלי, ונעלם. זה יפה להטריד אותי ככה מינית? לא. הוא
היה צריך לאנוס אותי! זה היה עושה טוב לשנינו... "מה זה ממש
חתיכה, לאכול אותי?" אומר מיכה. "מה, את פיצה?" ועוגת שוקולד
קצפת דובדבן לוקח ממני סיגריה, ("למה נובלס כזה?") מרפרף על
השורות ונראה מוטרד. אני חושדת שהוא רוצה בחברתי. זה זמן שלי,
אני חושבת כשהוא איפה שהוא בבית, מי יודע מה עושה. תן לי
להתבטא. האישה בחלון מכניסה יד לתחתונים וממששת אותם. אני
זוקרת אצבע משולשת, היא נעלמת. עוד סיגריה. וואלה, אני באמת
חתיכה כשאני דואגת לעצמי. מן מישל פייפר כזאת, אבל צעירה.
התחפשתי פעם לזמרת בארים. מור אמרה "קופי קמרון דיאז." היא
התכוונה למישל פייפר. לא יודעת למה היא התבלבלה ביניהן...
הייתה אחת, הביאה לי את חבר שלה, אמרה תיגעי כמה הוא שרירי.
והוא מחייך ומושיט לי יד. אני נוגעת בין כף היד למרפק, ממששת,
צובטת, בודקת ת'מרקם... ומאשרת. הוא מחייך. השרירי שרירי הזה
גרם לי לנקע ברגל כמה שנים קודם. שלח רגל, והשתטחתי על
הרצפה... החלקה על הקרח.