|
כמו גבעול חיטה שדוף
נצרב בשמש
נוח להיקצר
בידי יד מקצרת
מפגעי טבע
חבול מעקבות הזמן
חרד ממשב רוח המבשר סערה
חרף זאת הוא מתפיח את גרגיריו
הוא יודע להעניק
הוא מלא חמלה
לתת לחם לאחרים
לנמלים לעכברושים לבני אדם
כשהיה בתחילת ימיו
היה גאה וזקוף
נישא ויהיר
היום הוא נע ברוח עם רשרוש סבלם של אחרים
הוא אבל על כל חי וצומח שנגדע
כשהיה מתנכר היה מנוכר
כשהיה עיוור לסבלם היו עיוורים לסבלו
ואז הוא היה בודד
חבול מעקבות הזמן
חרד ממשב רוח המבשר סערה
הוא מזקיף גבעולו אל השמש
שותה בצמא כל טיפה
חרד אבל נושם בלי לחדול
הוא לא לבד
הוא גבעול בשדה חיטה |
|
|
הלכתי לכיכר
רבין, איפה
שרצחו את רבין,
עמדתי בנקודה
שרבין עמד בה
פעם אחרונה,
עברה בחורה עם
כלב, בדיוק
כשחשבתי כמה חבל
שלאה כבר לא
בחיים, זה גרם
לי לזיקפה.
שאלתי היא:
האם אני
נקרופיל?
זאופיל?
או סתם
נוסטלגי?
יוסי עמוס חזה,
בשאלה ליגאל
עמיר או לאחותו
הדס עמיר, תלוי
את מי שואלים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.