[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







קובי חכם
/
אני=אני

אני לא זוכר מתי זה התחיל או את הפעם הראשונה שהבנתי שאני קורא
מחשבות. זה אף פעם לא ממש ריגש או עניין אותי, זה פשוט היה
שם.הסיפור שלי הוא לא סיפור של גיבור-על, שמגלה שיש לו יכולות
מדהימות ורץ להציל את העולם.. אלא יותר כמו סיפור על אדם רגיל
עם חיים רגילים, ויכולת מוזרה.. כמו לקפל את הלשון או להזיז את
האוזן.  אף פעם לא ניצלתי את העובדה שאני קורא מחשבות למשהו
גדול.. אין לי רצון לכך, ומעבר לזה זה לא כזה קל כמו שעושים את
זה בסרטים. זה כמו לכווץ שריר, זה מעייף ולא תמיד מצליח..
כמובן גם אין לי דרך לדעת אם באמת מה שאני שומע היא מחשבה של
בן אדם אחר או את הדמנציה של אבא שלי פורצת לה גם אצלי דרך
הגנים הדפוקים שהוא הוריש לי. כנראה זה יותר מציק לי מאשר אני
רואה בזה מתנה. כבר בתיכון הגעתי למסקנה שזה קשור ללחץ הדם,
שיחות עם בנות היו מגבירות את זה, כנראה הצלילות שבה אני מסוגל
לשמוע את ה"פעימות" תלויה בערנות ובפוקוס שלי. פעימה זה פרץ
מחשבה, שאותה אני מצליח לקרוא.. זה בא בגלים, בפעימות. זה
כנראה קשור לקצב פעימות הלב שלי ושל מי שאני קורא. בכלל כבר לא
מעניין אותי על מה אנשים חושבים. לאורך השנים נוכחתי לדעת,
שמכולם יוצאות אותן פעימות, אותו דבר עובר לכולם בראש פשוט
בגוון אחר. פעימות חיבה או פעימות שנאה, פעימות סוטות או
פעימות כמיהה, הכול דומה הכול סכום אפס.. אז כבר לא ייחסתי לזה
חשיבות, לא שווה לי את המאמץ.. להפך, למדתי לדכא את זה, לצאת
מפוקוס. אני מדמיין מעיין ערפל סמיך בראש ולא מתמקד באף אחד,
מתנתק.. ולא מתייחס לפעימות האנשים.
רק בגללה התחלתי את ה"מחברת אני=אני", רק בגללה חזרתי לחפש
ולהקשיב לפעימות אנשים. היא ישבה לידי בתחנת רכבת, ישבה ממש
קרוב, קרוב מידי. לא התכוונתי לקרוא אותה אבל, פתאום הפעימה,
הפעימה ממנה הייתה שונה, היא לא גמגמה ולא צעקה, היא לחשה בקול
צלול ויציב, קול שהשתיק את שאר הקולות, פעימה בגוון שלא הרגשתי
לפני כן. זאת הייתה הפעם הראשונה ששמעתי פעימת "אני=אני". ככה
אני קורא לזה, אני=אני.. זאת סוג של מחשבה נקייה, אך אינה
בדיוק מחשבה אלא יותר קול פנימי שיוצא מבן אדם, קשה להסביר
קריאת מחשבות אבל זה היה משהו אחר, משהו שמגיע ממקום עמוק,
מקום עמוק בפנים. פעימת אני=אני היא כנה, לא מתנצלת והיא הדבר
הכי מעניין שיכולתי לקרוא אי פעם. אני חושב שהיא באה ישר מתת
המודע, לרוב אלו רגעים שמורים היטב ולא נחשפים לאף אחד, אפילו
לא לבן אדם עצמו. זה רגע נדיר שבן אדם פולט פעימה שכזאת. אני
קצת נבוך להגיד שפשוט לא נתפסו לי בזיכרון דברים כמו מבנה גופה
או צבע שערה, אני לא זוכר כלל אך היא נראתה, אך הפעימה שלה
פרצה לי פתח בערפל, וללא שליטה הקשבתי במלא תשומת הלב.
"פעם טעמתי בכוונה את הליפסטיק בטעם אפרסק שלי"
"כשאני לבד אני מדברת לעצמי כדי שאירגע"
"הייתי רוצה לדעת לצייר"
"התקופה הזאת תעבור אני יודעת"
לרב פעימת אני=אני היא בין שלושה לחמישה משפטים, בפעימה ארוכה
ויציבה. כשהגעתי הביתה לקחתי מחברת ובלי שליטה כתבתי בעמוד
הראשון את ארבעת המשפטים, התמהמהתי לרגע אל מול הדף.. סגרתי את
המחברת וכתבתי על הכריכה "מחברת אני=אני". מאז אני אוסף אותם,
כמו בולים או מטבעות, מסיבה כל שהיא.. אני אוסף פעימות, מחשבות
אני=אני. בהמשך כבר למדתי איך לזהות את זה, או יותר נכון היכן
לחפש. אתמול קראתי מישהו מעניין, אדם מבוגר שיודע שנים, הפעימה
הדגישה זאת היטב.
"אני אוהב את הריח של השיער של אשתי"
"כשאני חושב על הים אני נרגע"
"ביומני האישי אני כותב לאבי"
"לפעמים הרעש של הרוח מלחיץ אותי, אז אני שורק כדי להירגע"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אתה בעצמך
הומו!





- אחד שלא אהב
את הביקורת
שהופנתה כלפי
שירו, "אהובי,
נשקני"


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/1/15 9:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קובי חכם

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה