אנשים קטנים,
מתפזרים על הכדור העגול הזה.
לוקחים צעדים גדולים בכיוון המפנה את הגב לשמש.
רוצים לקחת את כל העולם לעצמם,
ולקבל את הליטוף החם הזה בעודם עושים
את המעשה הנכון
עבורם.

קח לעצמך מטלה, בכל יום קפוץ פעמיים באוויר,
פן ייסגר הגולל ותהפוך לאנטנה אנושית
עם צלצולים ורטיטות וצפצופים שקופצים בכל פעם שנכנסת לך
הודעה.
דע לך,
הטרמפולינה בחצר נשארה עומדת.
ערימות מכובדות של עלים נצטברו עליה,
ממוינים בתורות לפי הצבע.

האיש ההוא מעבר לחלון,
יוצא לרחוב, מסובב את המפתח בין אצבעותיו,
נכנס עם המכונית לבור הכי קטן שהצליח למצוא,
במקום שבו עכברים מחפשים את הגבינה.
נכנסת ולא יצאת, מפחד לחזור ולראות מה התחולל בין הקירות.
מזל שלא מעדת על החץ בכיוון אחד,
מובל שלא מרצונך לתוך הפיות של הנפילים.

ויש את ההוא שמסתובב במעגלים,
מכיר כל אבן ופרח שלידם עבר,
ובאמצע המעגל כסא ולידו שולחן עם משקפי שמש וכובע.
בזמנים הקשים להגנה עצמית, ובשאר לעצימת עיניים.
המעגל זה המפלט הכי נח,
שבו כל התנועות ידועות מראש.
דרך חיים,
שמחוצה לה אנשים וחיצים.

החיצים מפוזרים להם כתנועת המים שנסחפים חזרה אל החוף,
מי שנשאר מאחור, נשאר מאחור.
הרוב קובע,
קובע ומסוגר.
האיכות היא הצרה של המיעוט,
והמיעוט הוא הצרה של הרוב,
והחיצים קובעים,
אל המים נשפכים.