פעם כתבתי שיר,
שיר בשבילי, שיר רק לי.
לשיר שלי היו מילים, בתים ואפילו... כמה חרוזים
אבל היה חסר משהו... אמ... מנגינה!
ואז היא הגיעה... המנגינה.
והשיר שלי כבר לא היה רק לי, אלא גם לה.
עכשיו זה שיר לי ולה, בו מילים בתים ואפילו מנגינה!
ואיזה יופי הוא נשמע! שיר לי ולה עם הרבה צבע, אור ושמחה.
אנשים היו עוברים ושבים ברחוב ומתפלאים על המיזוג הטוב,
מפעם לפעם היו זורקים "הם כל כך מתאימים"
אבל... כמו בכלל השירים לפעמים קצת מזייפים,
מעלים קצת את הטון,
לא מקשיבים לקצב ובסוף כל האושר נהפך לעצב.
ואז... כמו פתאום זה התפוצץ כמו חלום.
כבר לא היה שיר לי, גם שיר לה לא היה, רק שרלילה..
"שא לה להלה להלה".