בַּסְּפָרִים שֶׁל יַלְדוּתִי
הָיוּ אֲבָנִים טוֹבוֹת לָרֹב:
 יַהֲלוֹמִים סַפִּירִים וְאִזְמַרְגָּדִים
 שֵׁמוֹת צוֹפְנֵי-סוֹד
אַבְנֵי אֹדֶם וּבָרֶקֶת
הָיוּ מְשֻׁבָּצוֹת בְּכָל מִינֵי אַגָּדוֹת  
עִם אוֹצָרוֹת וּמַטְמוֹנִים טְמִירִים
      אַבְנֵי פִּטְדָה מִסְתּוֹרִיּוֹת הִדְרִיכוּ
מְנוּחָתִי
אֲבָל כְּכָל שֶׁעוֹבְרוֹת הַשָּׁנִים
אַבְנֵי-הָחֵן הָהֵן נֶעֶלְמוּ
מַשֶּׁהוּ הִשְׁתַּנָּה
הָאֲבָנִים עַכְשָׁו כְּבָר אֲחֵרוֹת
  גַּם  שְׁמוֹתֵיהֶן נַעֲשוּ זָרִים כָּל כָּךְ  
בְּנֵי-אָדָם מְקַדְּשִׁים אוֹתָן
בְּנֵי-אָדָם מֵתִים בִּגְלָלָן
וַאֲנִי נִזְכַּר פִּתְאוֹם
 בְּמַטְמוֹן הָעֹנֶג הֶחָבוּי הַהוּא;  
הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת.