אֲנִי מָכוּר לַחַיִּים
וְלֹא רוֹצֶה לְהִגָּמֵל
כָּל בֹּקֶר כְּשֶׁאֲנִי יוֹצֵא מֵהַבַּיִת
אֲנִי מַזְרִיק לִי אוֹתָם בְּתַמְצִית מְרֻכֶּזֶת
עִם כָּל הַמַּרְכִּיבִים הַפְּשׁוּטִים
שֶׁמְּמַלְּאִים אוֹתִי עֹנֶג
גַּם כְּשֶׁזֶּה כּוֹאֵב.
יֵשׁ לִי סַפָּקִים קְבוּעִים מֵהַטֶּבַע
אֵינֶנִּי מוּכָן לְוַתֵּר עֲלֵיהֶם
קָשֶׁה לִי לְדַמְיֵן
אֵיךְ יִתְנַהֵל הָעוֹלָם בִּלְעָדַי
אַל תְּנַסּוּ לַחֲשֹׁב עַל זֶה אֲפִלּוּ
לַמְרוֹת שֶׁזֶּה לֹא כָּל-כָּךְ מְסֻבָּךְ
בֵּינְתַיִם הַחֹמֶר תָּמִיד מְשֻׁבָּח
וַאֲנִי נֶהֱנֶה
הוֹ כַּמָּה שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה!
מֵעַל לְכָל הַמְּשֹׁעָר
מֵעַל לְכָל דָּבָר.