הֵם מְדַבְּרִים אֵלָי
שׁוֹמֵעַ רַק שִׁבְרֵי-מִלִּים
בְּאֹזֶן פְּנִימִית
קִטְעֵי מִשְׁפָּטִים
מַשֶּׁהוּ נֶאֱמַר לִי
וַאֲנִי חָרַדְתִּי לַבְּשׁוֹרָה
בַּחֶדֶר הַקָּטָן הַסָּגוּר הַזֶּה
בְּכָל זֹאת הִסְתּוֹבַבְתִּי
לִרְאוֹת אֶת הַדּוֹבֵר
בְּעַצְמִי
עִוֵּר אֲבָל מַקְשִׁיב הֵיטֵב.
אֵין פֹּה מְצִיאוּת
רַק מָסָךְ-מַחְשֵׁב
הַאִם עוֹדֶנִּי עֵר?
קֻפְסָאוֹת חֲלוּלוֹת נִשְׁאָרוֹת כָּךְ בְּתוֹכִי
מְצָרֵף אֶת הַמִּשְׁפָּטִים
מְסַדֵּר אוֹתָם בְּמַחְרֹזוֹת תְּלוּיוֹת בַּאֲוִיר
מְקַשֵּׁט בָּהֶם אֶת הַקִּירוֹת שֶׁיָּצַרְתִּי
מְשוֹחֵחַ אִתָּם חֲלוֹמוֹת
וְאָז הַשִּׁיר דִּבֵּר.