מנגינה עצובה מלווה את גופי
משירה תאים מתים מחיי
כלים חלודים מפיקים צלילים
מקבילים למראות חלולים בעיניי
נגיעות מציקות וחיפוש מתיש
מצליחים להדיר שינה ושיניי
חורקות, מפיחות חיים לא ברורים
מה אני? מי הייתי? מהם שנותיי?
חברים שאספתי ביקרו בעיניי
כחלום שהופך מציאות בדקירה
והורים שקיבלתי, מתנת נעוריי
כה זרים, מפחד וסוגר מגירה
חקירה מעיקה מסבירה לגופי
שאין נפש אחרת בוחרת לגדול
ואני מתפלל וחורט על גבי
מי אני, מה הייתי איך חדלתי לפעום
חברים שאהבתי עזבו מתחתיי
וצללתי עמוק אל צירי מכאוביי
איך אפשר שאחזיר את עצמי אל הטוב?
איך אפשר להגליד בעצמי את פצעיי?
צבעים זוהרים משטים בנפשי
מחזירים לעצמי מחשבות שכדאי
לא לחשוב, לא לדאוג, לא לסבול כי אני
זה שברא, וכמו כן הורס את פחדיי
חברים שעזבתי שברו קירותיי
וחדרו אל עומק נפשי הלאה
איך אפשר להודות על תיקון שורותיי
אי אפשר להסביר,
נשמתי נתמלאה. |
