שחר שדה / מזמור של אשמה |
מבטי החד נלכד בחיצים,
הרוחות באוזניי לא הצליחו ללחוש
ונשבו, לא הזיזו ריסים.
פניי מלבינות מול מזמור
של אשמה,
גגותיי האילמים
נפרצו בדממה,
ובעודי עומדת זקופה
ככלנית מצויה
נתלשת, ציפה אחר ציפה.
הנני שרועה על מיטת חטאים,
אף תזוזה לא מראה גופי,
הזימרה מתנוססת לשירת מלאכים,
מי ייקח האשמה מידי?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|