תשלוף את העוקץ מתוכי
אני פרי בשל יתר על המידה
מתנדנד על עננים
נושם בשמים
ורוח ריקנות סוחפת אותי למקומות קרים
מלאים צימאון קפוא ויבש
לזרמי מים מפכים
אהביני, ילדת פרחים
מדוע לקחת את החופש שלך ממני
מדוע אנו אסורים בשלשלאות תודעה
זה לא החופש שידענו
וכמו שנתת אותו, כך לקחת
אדם צעיר על קביים,
רגליו מלאות מתכות מקבעות
כי לי הבטחת דבר אחר
אהובתי היפה, אהובתי השפנפנה
איך נעלת את החיים בתוך מאורה
ירח גדול שמן ועגול מענג שמיים קרירים.
גופי רך כמו מדוזה
תערסלי אותי בים אהבתך
אני מתגעגע, את לא יודעת כמה
כל גופי צונח לתוך הריקנות
בו לשקט ולדממה יש ריח וצורה
של עשן סביבי, כמו בושם שלך
כשאני משתדל לעמוד על רגליי
השירים עצובים ברדיו,
ומזכירים לי דברים, פותחים פצעים
אני עומד לבד מול כל הרוחות הגדולות
וזה קר מאוד ובודד מאוד
על הגבעה הקטנה
שממנה לא רואים מספיק רחוק
ואת יכולה לשיר לי, אם את רוצה
את הדימומים של כאבי הנאנק
ואנחנו עומדים לפני הלא ידוע,
מביטים זה בעיניי זו ולא רואים דבר
מלבד עומק אינסופי של ברית ישנה
כשלקחת אותי בידייך, אבל זה כבר לא
אני נשאר להתעופף ברוחות הגדולות
על עצי שלכת ובניינים קורסים
מאבק הזמן.
הקערה היפה המעוטרת, זו מהחרסינה
נשברה פשוט נפלה והתפוצצה לרסיסים
מה עושים, איך מחברים?
לא מחברים, אמרה אימא, פשוט קונים
קערה חדשה
אבל אין כסף, וארוכה הדרך למסע
אם רוצים קערה, צריך לעשות מעשה עצה
רותמים את הסוסים למרכבה
ודיו לסוסים אומרים
בין כל השבילים הפתלתלים
בגשם ובחושך דוהרים לקנות קערה חדשה
ובעיר כולם ישנים. מוכר-מוכר,
תפתח את החנות, צריכים קערה
זמן לא טוב להעיר את אשתי משינה,
אעשה לכם טובה
דלת נפתחת לחנות צנועה
זו הקערה הכי טובה שיש לי
אבל היא עשויה פלסטיק, ואין בה עיטורים
מצטער, ידידי. אם תרצה... ארצה
חוזרים, חוזרים, קצת שפופים
מגיעים לפנות-בוקר לבית המוכר
אימא, קנינו אבא ואני קערה חדשה
לא טובה כמו הישנה
היא לא מחרסינה, ואין בה עיטורים...
אבל זו קערה, אמרה אימא,
עכשיו אוכל להכין עוגה.
מפלסים דרכם בשלג של החומריות כש-רק כסות דקה לגופם
והם אף-פעם לא מתלוננים, רק מחכים להפשרת השלגים
ליום יפה בשמש בנקודה עלומה במדבר
בו ישתו מי-מעיינות ויכלכלו את עצמם בעצמם
להיות עצמם, כשהכול קפוא סביבם
ופינגווינים בחליפות אומרים להם שהם חייבים,
לעשות דברים שאינם רוצים
לפעול על-פי חוקים שהם לא מסכימים
ולבנות מזחלות שלג אדירות, ונעליים ממוסמרות,
בגדים חמים לאיש ואשת הקוטב המנהלים מפעלי שלגים. | 