אלף ניצוצות של חורבה על-אנושית
יורדים כמו גשם על גופי העירום
ואני דלוק אחרייך כמו כלב שפוט
בואי ועשי בי מעשים מגונים
התעוררתי בבוקר וחשבתי עלייך
התקלחתי וחשבתי עלייך
זיינתי אחרת וחשבתי עלייך
השתכרתי וחשבתי עלייך
ישנתי וחלמתי עלייך
למה את מתעלמת מאהבתי?
הרי אני ככלב שוטה אחרי הזנב היפה שלך
הלקיני בשוטים ומגלבים אם חפצה נפשך
הרי כל כולי מתמסר אלייך בזוהר הקנה
של תשוקתי שזורחת בין רגליי כשאני חושב עלייך,
אהובתי.
=======================
מסתתרים בשדה התירס מפני איש ה-בו
שיאכל אותנו אם ימצא אותנו
ויפשיט עורנו מעלינו,
ויבלע את עינינו
חשכה יורדת, כולנו הס
לא אומרים מילה, רק נוגעים
כל הבנים בניצני השדיים של הבנות
והבנות תוהות על הנחשים בין רגלינו
ומה גורם להם להתקשות
כשאנחנו אוכלים ממתקים בשקט-בשקט
שלא ימצא אותנו איש ה-בו
ויאכל לנו את כל הממתקים
שקנינו בדמי-כיס המועטים שלנו
כשעשינו שליחויות לאנשים שמנים פה בעיירה
אתם מכירים את העיירה, עם הירח הכבד
האדום, שנופל כל פעם כאילו הוא כורע
מעומס צערו.
=====================
לא שמעתי את החדשות היום
אם זה באמת חדשות, לכן אני לא יודע
למה בניינים נופלים אצלי ברחוב
ולמה אנשים צועקים חרדים
ופניהם מלאות דם
ולמה החורבות מוצפות רטשים
של חיות בגלליהן
השמש גבוהה בשמיים ואני כאן נמוך
מתנפל על המיטה בשינה עמוקה
אני צריך לרצות את יגוני וצערי
על הסבל שעברתי בחיי הבזויים
מתהלך כמו מלך של רחוב צר ומט לנפול
וכל העכברושים נוהרים אחריי
עם חלילים ומצלתיים וקוראים -
הרי הוא איש עליון שמלך על ישימון
בואו וראו כיצד הוא מתהלך בגאון
הריעו לו ושילפו סכינים
נבתר את גופו בתחלואי גוף שונים.
===========================
אז אתמול לכלכתי וזה מלוכלך
ככה קורה כשמתלכלכים
נהיה מלוכלך, אסור ללכלך
לא אותי ולא אותה
ולא את האהבה
היפה הטהורה
ולא את השמש הרטובה
ולא את הענן הרך
ולא את הבל פי השקט העמום
ויגונן השקט של נשמות אבודות
את תרחצי אותי באמבטיית הקרח של לבך
עד יבהיק לבי בניקיון לובן מסנוור
ואהיה לך ראוי כמו שתמיד רצית
ולא יהיה בי פגם או תחלואה ממארת
ואוכל לרחוץ את לבך
בסיר הרותח של לבי.
פלח לימון ליד כוס תה
היא קורנת בבריאות ויופי שבע
ורגליי מוליכות אותי מחדר לחדר
אין לי מנוחה
כשהיא מביטה בי סהרורית בעיניים כבדות
רמז חיוך על שפתיה
קוקוריקו - אני קורא
אין לאן ללכת, אין איפה להיות
אני נחה, היא אומרת, ומניחה ראשה כר
לאן הולכים?! אני צורח
תן להיות, היא ממלמלת
אני רוצה לאכול, אבל לא רוצה
אני רוצה להתקלח, אבל לא רוצה
אני רוצה לבכות, אבל רוצה לצחוק
הדלתות לא מניחות לי במסלולי המבוך שלהן
רדיו נח למראשותייה ועיניה כבדות
לוגמת מהתה וסוחטת פלח לימון ללשונה
את תתני לי את האור?! את תתני לי את האור?!
אני מטיח בה
לא, היא מחייכת שלווה ושבעה, אני אשמור אותו לעצמי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.