אהבה
אהבה... זו מילה גדולה. הסרטים והסדרות טלוויזיה הורידו את
האהבה לזנות, אבל זו מילה גדולה. כי בעצם אהבה... זה הכול. זה
חומר, זה רגשות, זה תנועה, זה מחשבה. אהבה זה עצם הקיום, זה כל
מה שאתה רואה, שומע, מריח, חש וטועם. כי בעצם... כל דבר בכלל
עשוי מאהבה. כי בעצם, דבר לא היה קיים ללא אהבה. אפילו מדבר
חסר חיים לא היה קיים ללא אהבה, כי אהבה יוצרת חומר, ומדבר
עשוי חומר. שמש לא הייתה קיימת ללא אהבה, ושום כוכב וירח. ללא
אהבה, הכול היה מתאדה, הופך לעשן, וגם עשן לא היה. חוסר אהבה
משמעותו מחיקת כל היקום, וכל מה שיש בו. אפילו זיכרון שהיה פעם
יקום לא יישאר ללא אהבה. אתה מבין? אהבה משמעותה מהות הקיום,
החומר ממנו עשויים החיים, וגם החי, הצומח, והדומם, ובני-אדם.
גם המלאכים וכל הישויות הנסתרות מעיניי אנשים עשויים אהבה, בין
אם הם רעים או טובים. ויש אף אפילו אומרים שללא אהבה, אפילו
אלוהים יחדל להתקיים, כי כוח האהבה מפיח חיים גם בו. אז בעצם
אהבה, זה הכוח שנותן לחיים ולקיום משמעות וצורה, ובלעדיה דבר
לא היה קיים. אפילו לא אבן. אפילו לא אתה. אפילו לא זיכרון
שהיקום היה קיים אי-פעם.

בובה
הוא עבד בבית חרושת מסיבי לייצור ספינות בר מתורבתות, שצורכות
עשב ויכולות לדהור שנים בלי מנוחה מהר להר, מגיא לגיא, מגג
לגג, ממשהו למשהו. אבל ביום בהיר וצח אחד אמרו לו ככה - או
שתצא לפנסיה מוקדמת, או שתעשה לנו בובות אנושיות. אני לא יודע
לעשות בובות אנושיות, הוא אמר. אתה מעדיף לצאת לפנסיה? הם
שאלו. אני אעשה לכם בובות אנושיות, הוא אמר. מה כבר הוא יעשה
כל היום בבית, עם הבן המשוגע והתלותי שלו, והבת זוג שמזיינת לו
את השכל כל הזמן, כבר עדיף לקרוע את עצמו בעבודה ולעשות את
הבובות האנושיות האלה. הם נתנו לו סדנת עבודה בבניין קטן ליד
המוסך, שאלו אם הוא צריך עוזרים, מימון, מכשירים וכ'ו וכ'ו,
ואז הלכו להשחיל לנשים שלהם, כשהוא התחיל בעבודה לייצור בובות
אנושיות. קודם כל צריך ליצור בובות, לא אנושיות. אחר כך צריך
ליצור אנושיות, ללא בובות, ואז לערבב את כל זה בבלנדר. הוא עבד
שעות, לא נתן מנוחה למכשירים ולא לעצמו. לבסוף הייתה בידו בובה
אנושית ראשונה, והוא למד עליה ותיקן שגיאות, ואז החל בבניית
מסלול רץ לייצור המוני של בובות אנושיות. לא עבר הרבה זמן,
ובובות אנושיות נמכרו בסופרמרקט ליד הלחם והחלב, וכל ילד וילדה
רצו בובות אנושיות, וגם מבוגרים משוגעים לדבר. "הם נמכרים כמו
לחמניות!" הם התלהבו ממנו, ורצו לתת לו פנסיה מוגדלת, מאוד
מוגדלת, הרבה מעבר לכל פנסיה מוגדלת שאי פעם ניתנה למישהו, אבל
הוא רצה לעבוד. "אין לנו עבודה בשבילך, קח את פנסיה המאוד-מאוד
נדיבה וכבדה, וצא לטיול מסביב לעולם, או תקנה אי, או יכטה, או
תטוס למאדים, מה שאתה רוצה." "לעבוד," "לא," "למה לא?" "ככה
לא," אז הוא החליט לבצע את הנקמה הקטנה שלו. הוא נכנס לחדר
סודי במשכנו, הקליד 11 ססמאות ברצף שזכר בראש, ענה על 55 שאלות
בתשובות ש-רק הוא יודע, והטביע טביעת אצבע ורשתית עין ודגימת
רוק, ונתן את האישור. מיד כל מיליארדי הבובות האנושיות בכל
רחבי תבל הפכו רצחניות, והרגו על ימין ועל שמאל את בעליהם,
שכניהם של בעליהם, וכל מי שנקרה בדרכם, וכל הבובות יצאו למסעות
צייד אדם מטעם עצמם. וכך התחילה מלחמת הבובות בבני האדם, אך על
כך אפרט במועד מאוחר יותר.

לאילת
ראיתי מכונית יפה, פרארי פתוחה אדומה, הגג שלה היה סגור, היה
לה מנעול, פתחתי את המנעול ועשיתי קסם שהמנוע יניע והמכונית
הייתה שלי. פתחתי את הגג והעו"ד שלי נכנס. "כל הכבוד לך. בתור
העו"ד שלך אני מייעץ לך לעוף עם המכונית במהירות בטרם מישהו לא
רצוי ישים לב שעשינו משהו לא חוקי," "אמת דיברת," אמרתי לו,
ונתתי גז, והסתובבנו בעיר התחתית לחפש הרואין, קוק וגראס.
מילאנו את תא המטען בחומרים, ונכנסנו לחנות בגדים, החלפנו
בגדים בתאי המדידות, קילפנו את התוויות, ויצאנו עם בגדים חדשים
שאיש לא ידע שלקחנו מכאן. היו לנו חולצות פרחוניות דקות,
ומכנסיים רכים מבד אוורירי, את הנעליים השארנו, כי נעליים לא
מחליפים. "בתור העו"ד שלך אני מייעץ לך לקנות אספקה נוזלית,"
הוא אמר, ומילאנו את האוטו בוויסקי, ארגזים של אקסל, בירות
תוצרת חוץ, ובקבוקים של מיץ תפוזים בשביל ויטמין סי. "אנחנו
מוכנים?" שאלתי אותו. "בתור העו"ד שלך, אני מייעץ לך לצאת אל
הדרך, ולהתמסטל מ-פה ועד אילת, רק קודם תקנה את רגאייסטן,"
קנינו את רגאייסטן בחנות מוזיקה קטנה, התנענו את האוטו,
והדלקנו את הדיסק. הדיסק הזה אמור להתנגן כל היום עד הערב
כשנגיע לאילת, שמחים ומסטולים, מתמסטלים כל הדרך, ונהנים
מנסיעה איכותית בפרארי פתוחה אדומה.