לפני עשרות מיליוני שנים הוא היה קוף. עוד עשרות מיליוני שנים
הוא יהיה אל. היום הוא מיכה, אדם מצוי בישראל של שנת 2017. יש
לו גיטרה חשמלית תלויה על הכתף, סיגריה קאמל חזקה בפה, ויצר
נדודים שהוא לא יכול לשלוט בו. אבל גם יש לו בעיה - תמיד הוא
מאחר את הרכבת, את האוטובוס, את המטוס. תמיד הוא עולה על עגלה
שלא מצליחה לסחוב יותר מכמה קילומטרים, ותמיד הוא נופל עם התחת
שלו מהאופניים החשמליות שלו, או דורס אישה זקנה שתוקעת בו
כדור. לכן הוא לא יכול להתרחק יותר מדי מהבית שלו, אבל הוא
נודד בכל זאת. הוא נודד לפאב השכונתי, או נודד לצרכנייה או
לסופרמרקט, הוא נודד לקצה הרחוב ובחזרה, הוא נודד לבתי השכנים
והשכנות, הוא נודד לגנים ציבוריים וגני ילדים ובתי ספר, הוא
נודד לספריות ספרים ציבוריות, וספריות סרטים פרטיות, וגלידריות
מצועצעות, ופיצריות מצוחצחות, ושווארמות שומניות, ומוסכים
מלאים שמן וגריז, ולמועדון. מועדון "ורד שחור" ששוכן בקצה
הרחוב, ליד פסי הרכבת, איפה שפרנקי המשוגע רצח את אשתו והתאבד,
ומיכל הקטנה אוספת שם צפרדעים לאקווריום הענק שלה, ויש שם
שרידים של רחבת לונה-פארק, עם רכבת הרים, קרוסלה ענקית, וגלגל
ענק, שכולם לא פועלים, וילדים מטפסים עליהם בימי הקיץ וצועקים
"אני מלך העולם," אבל ב"ורד שחור" הוא גם מופיע עם הגיטרה שלו,
ושותה את הבירה שלו, ומסניף את הקוק שלו, ומוצא בחורות צעירות
יפות, טיפשות ופעורות עיניים לתדלק את המנוע שלהן. אבל היום
הוא רוצה משהו אחר. הוא רוצה להיות בחברת האישה היחידה שהיא לא
אימא שלו, שאי-פעם באמת אהבה אותו, ובאמת הבינה אותו, וגילתה
לו אהבה מה היא, לפני שהוא התדרדר לפשע, זנות וסמים, וגמר
בינתיים בתור רוקר מזדקן במועדון. הוא התקשר אליה, ושאל אותה
היכן היא, והיא אמרה לו שהיא יושבת על ענן באחד הזיכרונות הכי
טובים שלו. אז הוא לקח סם בשביל לעוף, ועף אליה אל אותו ענן,
וכל אותו היום הם דיברו ביניהם, והתחבקו, ואמרו מילים של אמת
ונחמה. הוא מאוד נהנה להיות עם אהובתו, ולא רצה לרדת מהענן
למרות שהזמן היה קצר. השעון הגדול של השפעת הסם תקתק את
המחוגים הגדולים שלו על פני הרקיע, והוא הביט בהם, ואז הביט
בה, והחליט להישאר עוד קצת, ועוד קצת. כשהמחוגים הראו חצות
נפש, הוא עדיין היה על הענן, וידע שהוא לא יוכל לרדת יותר. הם
התלוננו על הריח, ובסוף באו אנשים במדים שפרצו את הדלת, וגילו
שלא נשאר ממנו הרבה. הוא ישב על הכורסה, ליד שאריות סמים וכוס
בירה גדולה מלאה, הגיטרה החשמלית שלו נשענת על הקיר בפינת
החדר, הטלוויזיה מרצדת תמונות ללא קול, והוא כבר לא נמצא פה.
הגוף שלו והפנים שלו היו רקובים, העיניים שלו היו פעורות,
וחיוך מזעזע היה מרוח לו על הפנים.