אוי, כמה רע לו בנשמה. תחושת גועל שוטפת אותו. עשר מקלחות
יסודיות לא יתנו לו תחושת ניקיון, הוא מרגיש כל-כך מלוכלך
מבפנים. הבירה אמנם לא הייתה מקולקלת, אבל התוקף צריך לפוג
בקרוב ולכן היא רחוקה מלהיות טרייה. מי יודע שמו אותה בשמש או
השתינו עליה לפני שהוא שתה ממנה. או יותר גרוע - הרעילו אותה.
הוא היה שיכור מדי כדי לזכור לבדוק את התוקף של השוקו והוא שתה
אותו מקולקל. ליטר שלם של שוקו שדווקא היה טעים בתוך הבטן שלו
מקולקל וחיידקים משתכשכים. ובתוך השקית שעטפה בגטים ממנה חשב
לאכול - עף לו מעופף קטן וכולו תהייה בראשו הקטנטן איך יוצאים
מכאן. ומשהו נכנס לו לעיניים, פעם עין ימין שורפת ופעם עין
שמאל ולא משנה כמה הוא שוטף. הוא חשב לראות משהו בטלוויזיה,
ראה קצת מהתחלה של שני סרטים גרועים. והרדיו חורק צלילים
צורמים ואין לו שיר טוב לכתוב אותו, כי שירה כמו כס מלכות של
שמיים - צריכה תחושת קדושה. עבר בין התחנות, חשב לשתות, נשאר
על תחנת רדיו מאילת - רוק קשוח של פורטיס סחרוף. הפעיל את
המאוורר, הפעיל את המזגן, עישן וחשב להקיא, בסוף הקיא דם. חשב
לצלצל לאבא - אבא, הקאתי מלא דם, אבל נזכר שאכל לפני שישן פיצה
עם רוטב עגבניות. כל הבטן שלו נפוחה ומשקשקת מחיידקים והוא
מחרבן צואה נוזלית כל שעה בערך. אם ייכנס למקלחת - יקיא
במקלחת. והמחשבה נמוכה והראש כואב, העיניים כמו פוזלות עד שהוא
שותה קפה כדי להתעורר, הוא רואה הכול עקום וכפול. הוא נטל את
הטלפון - אבל אין למי להתקשר. השעה אחרי שלוש בלילה וכולם
ישנים או לא רוצים להיות מוטרדים. השרירים בצוואר תפוסים והראש
כאילו הולם, הוא מעשן סיגריה ושוכב במיטה, מסתכל על התקרה.

בבוקר האישה הזהובה מהעיר האבודה מעירה אותו בצלצול בדלת. הוא
מתעורר רגע אחרי שהתייאשה והלכה, משתין ומכין קפה, אחרת איך
יחיה. היא מצלצלת בדלת שוב כשהוא מסיים את הקפה והוא יושב איתה
על סיגריות ומודה שהוא לא יכול לזיין אותה כבעבר. "לא עומד לי
ואין לי כוח," הוא אומר. היא מקבלת זאת בשתיקה, הוא אומר שעליה
למצוא גבר צעיר מלא און. "יש לך צרכים, אני בעצמי סיפקתי נשים
מבוגרות כשהייתי צעיר," הוא אומר. היא מסתכלת עליו ורואה כמו
בפעם הראשונה, איך הוא הזדקן, איך שהוא חלש ועייף, כאילו הוא
חולה. היא אומרת לו שכדאי שייראה רופא, הוא לא עונה. הוא חוזרת
לעיר האבודה והוא שם תקליט, עיניים לו פעם בעין ימין ופעם בעין
שמאל. הוא כלוא בעולם וירטואלי ועוד מעט יחליף עולם, אולי אותה
השמש ואולי לא, אולי אותו כוכב הלכת ואולי לא. בתוך שקית עטופה
- נחה לה הקלטת שהקליט את עצמו כשהיה קטן.

איש המקלחת
כל יום הוא מתעורר כאילו זה היום האחרון, לכן הוא בוכה ומתייסר
על מותו הקרוב. וכשהוא הולך לישון - הוא בטוח שלא יתעורר, אבל
נרדם כמו תינוק. כל יום דופקת השכנה המעצבנת על הדלת, בערך
בשתיים בצהריים כשהוא כבר גמור מעייפות ורוצה לישון צהריים.
היא חושבת שהוא הפסיכולוג שלה. מספרת לו מה קרה ומי הרביץ
לאשתו בשכונה, מי הילד הרע ומי הילדה הזונה. אחר-כך היא פתאום
מתרככת ומנסה להשכיב אותו, אבל הוא דוחה אותה בעדינות רבה -
למרות שאם הוא היה מבקש מאישה היא הייתה עושה סצנה כאילו ניסה
לאנוס אותה. האמת שיש לו יצר מיני, לא גבוה, אבל יש, והוא
מעדיף לאונן מאשר לשכב עם בחורות. כי יש לו קטע פסיכולוגי קשה
- הוא נגעל מיחסי מין. נשים וגם גברים אנסו אותו והוא השתתף
באורגיות מגעילות שכללו הרבה טינופת ונוזלי גוף. פעם מזמן הוא
חשב שסקס זה יפה, אבל אנשים וגם נשים הוכיחו לו שאין להם מושג
איך להתנהג במיטה, ולכן הוא לא רוצה. מה גם שהן מעדיפות מקומות
אחרים, כל מקום חוץ מהמיטה. מה רע במיטה? אז אחרי שהיא הולכת,
האישה המעצבנת הזאת, כבר ארבע בצהריים בערך והוא יישן כמו
תינוק. יש מוזיקה שהוא אוהב רכה ומלטפת שמנעימה לו את השינה
ורוח נעימה מהחלון ומהמאוורר והמזגן שמפזר אוויר צונן במידה.
כשהוא מתעורר - הוא לא מתעורר, אז דבר ראשון הוא נכנס למקלחת
חפוזה קרה. בלי סבון, בלי שמפו, פשוט שופך על עצמו מים קרים
כקרח שלוש-ארבע דקות, מתנגב ויוצא. מעשן כמה סיגריות, שותה מיץ
תפוזים אמתי טרי, מחליף מוזיקה ובוהה דרך החלון. שם אישה עם
ילדים, שם ילדים משחקים, פה איש זקן הולך על מקל או קביים
ומישהי בכיסא גלגלים שמישהו דוחף לה את הכיסא כדי שתראה. וגם
המכשפה הרוסייה. כל ערב בדיוק באותה השעה הוא רואה אותה. היא
רזה ובריאה עם פנים נאות, בריאה במובן שיש לה כושר - לא
שמנמנה, הולכת מהר ומשחררת הערות עצבניות, כשאיזה רוסי חיוור
פנים - שפוט שלה, הולך אחריה, תמיד אחריה, מרחק שלוש מטרים
ומסביר משהו ברוסית כשהוא מדבר במהירות ובולע את המילים. אלו
יחסים שמבוססים על שליטה, אולי גם במיטה. הוא שותה תה צמחים של
ערב עם עוגיות מבצק עלים על בסיס חמאה שבזקו עליהם סוכר, רואה
סרט וחצי זר בטלוויזיה והולך לישון שוב. בבוקר עד הצהריים הוא
כותב את הספר שלו שיפורסם רק לאחר מותו. יש לו כבר כמה ספרים
כאלה וזה בסדר, הוא דאג לעתידם והם דאגו למותו. בשתיים בצהריים
מגיעה השכנה המעצבנת.