ילדה
היא הייתה ילדה שובבה עם ויברטור במכנסיים. למעשה היא כלל לא
הייתה ילדה, היא הייתה בת 27, אבל היא אהבה מבוגרים ובילתה
בחברתם, ולכן הם קראו לה ילדה, כי היא הייתה ילדה לעומתם, וכך
היא גם ראתה את עצמה לידם - ילדה. אז איפה הייתי? אה, לא היה
לה ויברטור בדיוק במכנסיים, גם לא בכיס, אלא בתיק העור האדום
עם הריח המעושן שתמיד הייתה סוחבת איתה. התיק הזה עבר הרבה
ידיים נשיות, וכל הידיים הנשיות היו מעשנות ובילו בפאבים אפופי
עשן, לכן התיק היה מעושן, כלומר היה לו ריח חזק ורע מאוד של
סיגריות. אז היא הלכה קצת ימינה, קצת שמאלה, ונכנסה לסמטה לקצר
את הדרך. שם חיכה לה הזאב. הוא לא היה בדיוק זאב, גם לא בערך.
הוא היה בן-אדם כמונו, אבל השם שלו היה זאב, לכן קראו לו זאב.
אז זאב עמד בפינה, עישן סיגריות, וחיכה לקורבן שלו. איש או
אישה, זה לא משנה, כי הוא לא חיפש סקס, אלא מרשרשים. ובמקרה
עברה שם הילדה שהייתה בת 27 עם התיק האדום המסריח שלה, כי היא
רצתה לקצר דרך הסמטה, וזאב הריח את התיק כמו חיה, למרות שהוא
לא היה חיה, הוא היה בן-אדם כמונו. הוא חשב שזה ריח של תיק
ששייך לזונה, כי רק לזונה יש תיק מסריח כזה. הילדה לא הייתה
זונה, אבל ככה זאב חשב. והוא חשב שאם היא זונה - יש לה הרבה
מרשרשים מלקוחות. כי כמו שאמרתי - הוא לא חיפש סקס, אלא
מרשרשים. סקס הוא מקבל בבית. אז הוא התנפל עליה ולפת אותה
בגרון, ולחש לה באוזן להביא לו את התיק. הילדה פחדה מאוד, ולכן
מיד הביאה לו את התיק. והוא אחז בה וחיפש בתיק, אבל לא מצא
מרשרשים, רק ויברטור. "איזו מן זונה את?" הוא אמר בזלזול
והשליך את ה-ויברטור לעברה. היא אחזה ב-ויברטור והכתה אתו
בראשו של זאב, שנפל שדוד מעולף. אחד מהאנשים המקורבים לילדה
שחיבב אותה נורא, והיה מבוגר, היה ניצב במשטרה. היא טלפנה אליו
ומיד הגיעה ניידת כחולה. הם אזקו את זאב ולקחו אותו לחקירה,
והיא המשיכה בדרכה עד שהשמש עלתה.

ילד
הוא היה ילד שובב עם סכין קפיצית. אבל הסכין לא הייתה תקנית.
היא הייתה עשויה ממקלות עץ של ארטיקים, ורק בחושך בצללית אפשר
היה לחשוב שהיא אמתית. למען האמת אי-אפשר היה לפגוע עם הסכין
צעצוע בכלל, כי מיד היא הייתה נשברת על הגוף. אבל בצללית חשבו
שהיא אמתית, ופחדו. אז שוב הסמטה. הוא היה עומד בסמטה בחשכה
ומחכה לקרבן הבא. תמיד בחושך, שלא ייראו שהסכין לא אמתית. ואז
הייתה עוברת אישה, נגיד בת 27, והוא היה שולף את הלהב של
הסכין, שבעצם היה מקל ארטיק מחודד שהשחיז על אבן, ודורש את
הכסף כדי שיוכל לבלות במועדון משחקי הווידאו ליד בית הקולנוע.
הבחורות, שנגיד שהן בנות 27, תמיד היו פוחדות. ותמיד היה להן
תיק אדום כזה עשוי עור ומסריח. והן היו נותנות לו את כל
המרשרשים, והוא היה הולך לעשות חיים, כלומר לשחק במועדון משחקי
הווידאו, כי למועדוני הימורים לא נתנו לו להיכנס, כי היה קטין.
אבל פעם אחת הוא ניסה לשדוד מישהי, נגיד בת 27, עם תיק אדום
מסריח מ-עור כמו אצל כולן, ובתיק לא היה כסף, אלא מן מלפפון
מכני צבעוני מפלסטיק. מיד הוא זרק את הדבר הזה ושאל באימה "מה
זה?" והיא תפסה את הצעצוע המוזר הזה ונתנה לו בראש אתו. כשהוא
התעורר הוא היה כלוא בתא של תחנת המשטרה המקומית, ושוטרים
הביטו בו וצחקו. הוא לא הבין למה הם צוחקים. והיה צריך להזמין
את ההורים שלו ולהפחיד אותו מאוד כדי שיסכימו לבסוף לשחרר
אותו. מאז הוא היה פוחד ממלפפונים מכניים צבעוניים מפלסטיק,
ומתרחק מהם כמו מאש. אבל פעם הוא מצא מלפפון כזה בבית במגירת
התחתונים של אימא שלו. הוא היה כל-כך אחוז אימה, שברח מהבית
בצעקה, ויותר לא נראה.  

שוב הילד
הילד היה על סף בכי, הוא רצה כסף כדי לנסוע לארץ רחוקה ולא
לחזור. אז הוא שוב ארב בסמטה. עברו הרבה ילדות בנות 27, אבל
הוא לא התעסק אתן, הן כבר הטילו עליו מורא. הוא חיכה לגבר, או
לאישה שהיא לא בת 27. הוא מישש את ה"סכין הקפיצית" העשויה
מקלות של ארטיק ואמר לעצמו שהפעם הוא ידוג דג שמן, וייסע
רחוק-רחוק מכאן. הוא התחבא מפני ילדות בנות 27, אבל אז עברה
אישה שמנה מאוד שנראתה כבת 50. היא הייתה מאופרת בכבדות, והיה
לה מעיל פרווה עבה, והתיק שלה לא היה מסריח ולא אדום ולא עשוי
מ-עור. היא נראתה כמו מאדאם, שזה כמו סרסור - רק ממין נקבה.
היא דיברה בטלפון הנייד ולא ראתה לאן הלכה כשהוא נעמד מולה.
היא פערה עיניה לרווחה. הוא פתח את להב סכין מקלות הארטיקים
ותבע את התיק שלה בקול באס אימתני. אבל היא רק הביטה עליו
בהשתוממות, ואז צחקה. "מה מצחיק כל-כך, זונה זקנה?" הוא אמר
בנימה מאיימת, אבל בתוכו פחד נורא. והיא צחקה וצחקה והוא איים
לדקור אותה. "בבקשה," היא אמרה, אחזה בידו, ודקרה את עצמה. אבל
הסכין הקפיצית העשויה ממקלות ארטיק נשברו על גופה. "אתה לא
מבין שאני יודעת מה אתה עושה?" אמרה האישה השמנה, "ילד שמשחק
בארטיקים כדי להשיג כסף למשחקי ווידאו," "לא משחקי וידאו, ארץ
רחוקה," הוא אמר על סף בכי. "בורח מהבית, אה? ילד מסכן, כולך
רועד. בוא תבכה אל תוך החזה שלי," והיא הצמידה את פניו אל שדיה
שהיו גדולים מאוד, והן נתנו לו נחמה, והוא בכה. "כן, תוציא את
כל הכאב," היא אמרה בקולה. הוא בכה לתוך השדיים שלה ואז ניגב
את הדמעות. "אתה רוצה לנסוע לארץ רחוקה? אני מכירה זאת היטב.
אני בעצמי ברחתי הנה מארץ רחוקה. 'קח מאה מטבעות זהב וצא
לדרכך," והיא נתנה לו מאה מטבעות זהב בשקיק קטן והלכה כאילו מה
לו ולה. הוא לא האמין למזלו הטוב. אכן, היא הייתה אישה טובה.
דמעותיו ייבשו והוא חייך ורץ לעבר הנמל לתפוס ספינה.