נתתי לה פרח. אהבתי אותה כל-כך, אז נתתי לה פרח. היא אמרה שזה
קיטשי, אבל היא אוהבת את זה, בכל זאת. כי אני נתתי לה פרח. היא
הניחה את הפרח בתוך כוס עם מים, כי לא היה לה אגרטל. היו לה
הרבה כוסות חד-פעמיים, למשקה חם וקר, אבל היא הניחה את הפרח
בכוס מזכוכית, בלי ידיות. היא אמרה שמגיע לפרח את הכבוד הראוי
לו. נישקתי את השפתיים היפות שלה, שבולטות מעט כלפיי חוץ.
מצצתי את השפתיים היפות שלה, ואמרתי שאני שלה, ושום דבר לא
יישנה זאת, ושום-דבר לא ייקח אותי ממנה. היא נישקה אותי בחזרה,
ונישקה את שני עיניי, ואמרה שהיא שלי, ושום-דבר לא יישנה זאת,
ושום-דבר לא ייקח אותה ממני. ואני בכיתי, כי לא הייתה לי אהבה
קודם, במשך הרבה מאוד גלגולים. ואני התפלאתי, איך פתאום יש לי
אהבה, אחרי הרבה מאוד גלגולים. ואני רציתי לעשות לה טוב, אז
אמרתי שאני רוצה לרדת לה, כשהיא עירומה. היא אמרה בסדר
והתפשטה. והייתה עירומה. ואני ירדתי לה באהבה. ואני אהבתי אותה
כל-כך, וירדתי לה באהבה כל-כך. והיא ליטפה את ראשי ובכתה, ואני
בכיתי איתה. ואז נטלתי את לשונה, ומצצתי את לשונה. ואמרתי
תחדירי את לשונך לתוך תוכי, לתוך פי. וזה מה שהיא עשתה. ואני
מצצתי את לשונה, ואהבתי כל רגע. היא הייתה כל-כך טעימה. והלשון
שלה בין שפתיי. ונישקתי את כל גופה, ואהבתי כל רגע. והיא
התמסרה לי טוטלית, ואני התמסרתי לה. והנעתי את עצמי בתוכה,
קדימה-אחורה, כמו בערסל. והיא אהבה אותי, ואני אהבתי אותה.

לבן
החדר הסתחרר סביבו, הוא הרגיש שהוא לא יכול לנשום. הנשימה
הייתה כבדה והמחשבה כבדה. נדמה לי שאני הולך למות, הוא חשב,
כנראה שזה הסוף. מה גרם לזה? משהו שהוא בלע? שתה? אולי הוא
חולה? יש איזו קורונה שמסתובבת עכשיו. לבד בלי איש סביבו הוא
כתב צוואה קצרה. בלי עדים, בלי יכולת להוכיח שהוא שפוי. אולי
הצוואה לא תהיה חוקית, אבל למה שמישהו ירצה לערער עליה? בסך
הכול הוא מוריש את כל הספרים והדיסקים שלו לאחיינית שלו. הוא
התכסה, אבל היה לו חם. הוא התפשט, אבל היה לו קר. הוא פתח
חלון, הוא סגר חלון, הוא פתח מזגן כדי שיהיה לו אוויר. זה קצת
עזר, אבל היה לו קר. מה השיר האחרון שהיית רוצה לשמוע לפני
מותך? מישהי שאלה אותו את זה ברשת חברתית, והוא לא ידע לענות,
אבל עכשיו בא לו ביטלס. הוא ניגן דיסק אוסף של הביטלס והמיטה
שקעה בעודו בחיים. הוא הרגיש כאילו מלא מים מכסים אותו, והוא
טובע. הוא הרגיש שהוא טובע בתוך המוות. הוא נאבק לצוף, אבל ידע
שזו מלחמה אבודה מראש. כמו סערה התחוללה בתוך חדרו, סערה בלתי
נראית. הוא שקע בעודו בחיים והתמלא במראות, ריחות, קולות,
תחושות וטעם של אימים. ואז הכול היה שקט ולבן. שום קול לא
נשמע. הכול היה מסנוור ובהיר. הוא הביט סביבו.