היי הארלי קווין יקרה,

אני קצת קודר היום. אני למדתי בזמן האחרון קבלה, קצת, והעובדה
שאני מאמין שהיא נכונה לפי הקבלה, ש-כל העולם פועל בדיוק כפי
שזה תוכנן עוד מלפני הבריאה, זה הופך אותי לאסיר, ואת כולם,
ובאיזה מקום זה מסיר אחריות מטעויות, כי זה לא הייתי ממש אני,
אבל איזה מן חיים אלה אם לפי הקבלה המושג "חופש" לא קיים.

אבל אני לא חושב על זה יותר מדי, השורשים של החיים אצל כל אדם
הם הכי חזקים, וצריך ללכת על פיהם, גם אם יודעים דברים שלא
יודעים קודם על החיים.
וכמו שרמזת בפייסבוק, כולנו ילדים קטנים בפנים, ואל הילד
שבתוכנו אנחנו צריכים לפנות, ולטפח אותו.

אני לא יוצא הרבה מהבית, הלכתי למכולת והייתה שם אישה קצת יותר
צעירה ממני, לא הרבה, שנגעה בלבי. הרגשתי שיש חיבור כלשהו
באותו הרגע, כאילו שנינו מאוד מודעים לנוכחות זה של זו ולהפך,
אבל ממקום של ענווה וכבוד, ושנינו נתנו לכל אחד ואחת מאתנו את
החופש להמשיך בחייו ללא התערבות השנייה/השני, שוב מתוך כבוד
ואמון הדדי, ותחושה שאנחנו מאוד דומים בכוונות שלנו כלפיי
החיים.
זה היה מהיר יחסית, אבל זה היה חזק. אני בטוח שגם היא חשה כך,
ואני מרגיש שהיא הרגישה שאני מרגיש כך גם, ויודע.

קניתי את חומרי הגלם שלי במכולת ששומרים לי על מצב רוח ובטן
מלאה ונוזלים בגוף, ובשבילי זה הרבה. אני מודה לאלוהים כל רגע
שיש לי את הדברים הבסיסיים יותר ופחות שאני צריך, והם לא הרבה,
והם מאוד צנועים, אבל זה כל מה שאני צריך כדי להמשיך.

שלך, ג'וקר.