אני אגיד את האמת, ממש רציתי בשר. כן, לאכול בשר, שהיה חלק
מגוף של בעל חיים. בשר כזה שהיה פעם פרה, ולא טיפשה בכלל, פרות
לא טיפשות למרות מה שכולם חושבים. מספיק להסתכל לפרה בעיניים
ולראות שהיא חושבת כמו בן-אדם. אבל אני רציתי בשר פרה. רציתי
חתיכה מהגוף שלה לאכול אותו. אז פתחתי את הפריזר, ומצאתי קופסה
של המבורגרים. היו בקופסה ארבעה המבורגרים, חשבתי ששני
המבורגרים יספיקו לי. לקחתי תבנית אלומיניום והעברתי בה מים,
אולי יש שאריות אלומיניום מהחיתוך. ואז שמתי בה שני המבורגרים,
ממש שמתי אותם, הכנסתי לתנור בתא של הגריל למטה, והדלקתי את
הגריל. החזרתי את הקופסה ומה שנותר בה לפריז. ואז בכיתי, כי
אני צולה בשר פרה, חיה, יצור חי, שלא עשה לי רע. והיה יפה אם
בני-אדם היו דואגים לבעלי-חיים, ולא צולים את הבשר שלהם
ואוכלים אותו. בכיתי ושרפו לי העיניים, אבל ידעתי שאני חייב
לאכול את הבשר הזה, כי אני צריך בשביל הבריאות. המוח שלי לא
פועל טוב בלי קצת בשר לפחות פעם בחודש. והפכתי את ההמבורגרים
שנהיו בצד אחד, והרגשתי כל-כך רע. הייתי מנותק מהמציאות. משהו
בי שחה רחוק-רחוק מכאן, ואז שמעתי צעקה, באמת שמעתי צעקה -
"התנור!" וזה היה נדמה שמישהי סתם צועקת את זה ברחוב, אבל
כאילו זה היה מכוון אליי. ובאמת כמעט שכחתי את התנור, וכיביתי
אותו, והוצאתי את בשר הפרה, ונתתי לה להתקרר טיפה. פה זה קשה,
כי הייתי צריך לחתוך את בשר הפרה שפעם הייתה חיה עם מחשבות,
לחתוך את הבשר שלה כמו תפוחי-אדמה, ולהכניס לפה, ללעוס,
ולבלוע. עשיתי את זה תוך כדי בכי, אנשים. תוך כדי בכי. והרגשתי
כל-כך מגעיל עם עצמי כאילו אני אוכל נבלות. ראיתי בערוץ טבע
ציפור כזאת שמחכה שהזאבים יגמרו לאכול את הטרף שלהם, צבי, או
שור, ואז כשהם היו מתרחקים, היא הייתה אוכלת את השאריות, שלא
נשאר הרבה. היא הייתה אוכלת אפילו את העצמות. וזו ציפור ממש
מכוערת וגדולה. שחורה-אפורה כזאת, קרחת, עם מקור עקום ועיניים
רעות. והיא בולעת... אוכלת נבלות. ככה הרגשתי. אכלתי את שני
ההמבורגרים בקושי, וכמעט הקאתי, אבל לא. הייתי צריך את הבשר
הזה בתוך הגוף שלי בשביל המוח. ואז כדי להעניש את עצמי על מה
שעשיתי, חתכתי את עצמי ברגל. חתכתי את עצמי, אנשים, חתכתי.
בסכין יפנית.