עד גדרות התיל
הגענו
מביטים בעיניים
היודעות מותן
שומעים זעקתן
האחרונה.
מדוע רגלינו עוצרות
מהלכן
ידינו מניפות רק
שלטים?
כבר לא גובהן
של חומות
חודם של
ברזלים
אומרים לנו
עד כאן.
גופנו כבר נסקל
באבנים
בשרנו נצרב בברזל
מלובן.
מדוע מעשינו עדיין
שותקים
פינו מלאנו מים
כמו מעולם קולנו
לא נשמע לחיים
ולחופש
לנתץ כבלים מעשה
חיות מסוג אדם?
המשעבדים
עדיין מדברים בשפתנו
לשוננו דבוקה
לחיכם.
מהם שחרור וחופש
אם חיים ומות
ביד הלשון
ובלשוננו הגענו עד
הלום?