|
עד גדרות התיל
הגענו
מביטים בעיניים
היודעות מותן
שומעים זעקתן
האחרונה.
מדוע רגלינו עוצרות
מהלכן
ידינו מניפות רק
שלטים?
כבר לא גובהן
של חומות
חודם של
ברזלים
אומרים לנו
עד כאן.
גופנו כבר נסקל
באבנים
בשרנו נצרב בברזל
מלובן.
מדוע מעשינו עדיין
שותקים
פינו מלאנו מים
כמו מעולם קולנו
לא נשמע לחיים
ולחופש
לנתץ כבלים מעשה
חיות מסוג אדם?
המשעבדים
עדיין מדברים בשפתנו
לשוננו דבוקה
לחיכם.
מהם שחרור וחופש
אם חיים ומות
ביד הלשון
ובלשוננו הגענו עד
הלום? |
|
|
-אמנון, תגיד
ינתי פרזי.
-ינתי פרזי.
-אה... משהו כאן
לא בסדר... תגיד
שוב.
-ינתי פרזי. נו,
מה העניין? למה
אתה רוצה שאני
אגיד את זה? מה
זה בכלל?
-אה, הבנתי
עכשיו מה הבעיה.
הייתי צריך
להגיד לך שתגיד
את זה הרבה
פעמים רצוף,
ככה:
ינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזי.
-מה, זיינת
פרה?
אפרוח ורוד,
בעוד דו שיח
ברומו של עולם
עם אמנון
ז'קונט, חופר
לעצמו את הבור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.