זה באמת היה שווה את זה?
חצי דירה,
חצי משכורת,
חצי חיים.
את כל השאר היא לקחה, והיא בת יותר ממאה.
היא מוכרת לך ריגושים מתכלים בכל פינת רחוב,
כשאתה רכוב על אופניים ירוקים שהיא השאילה לך,
זורע חיוכים כאילו אתה הראשון שעבר אצלה.
ואתה יודע בפנים שאתה לא האחרון שלה.
היא אוהבת שאתה אוהב אותה,
אבל עם כל מה שאתה מייחס לה
היא לעולם לא תוכל לספר לך.
והיא בכלל לא כזאת, היא שונה.
אפורה עצובה, נשרפת בלהט השמש ועפה ברוח.
אבל היא בחיים לא תגלה לך את כל זה
וגם אתה.
היא מחזריה לך את הדברים הקטנים שכבר חשבת שאיבדת,
חצי חיוך,
חצי דמעה
ואת החצי משורר שלך.
וזו השמחה היחידה שהיא תתן לך
ואתה תגיד שזה היה שווה את זה.