הוא כתב על הגוף שלה את ברית אהבתם בלורד שחור. היא התפתלה
בעונג על כל מילה וכל הבטחה, והוא התעלס עימה. היא הייתה זוהרת
מארץ אחרת, ולא ידעה את הכאב במלחמה החקוק בנשמה. ראשה חסר
שסתומים בחשיבה, ולבה חופשי, ופיה מדבר קולח ורצוף ללא
קיטועים. הוא ידע שאויבים רבים יש לארצו, ונראה שמלחמה או רצף
מלחמות נוראיות עומדות לבוא. אבל היא בזחיחות דעת של אירופאית,
אמרה מה בכך, תעבור זאת כמו כלום. הוא ידע שזה לא כזה פשוט.
הייתה אוכלת קוטג' עם כפית, ואוכלת חתיכות גדולות של מלון עם
הידיים. הייתה לה חיבה מיוחדת לפירות, פחות לירקות, והפירות
מילאו חצי מהמקרר שלהם, ורק מעט הספיקו להתקלקל ולהיזרק. הייתה
מסתובבת ברחובות בלי פחד. זו ארץ היהודים, הייתה אומרת, ואני
יהודייה, מה יכול להיות כמעשה סכנה? אבל אם לא סופרים את
העבריינים והנוכלים, הרי קיימים אויבים גם ברחובות שלא יהססו
להטיח אבן גדולה בראשך. אך היא לא ידעה זאת, והייתה מדברת בקול
גבוה בין אנשים, וצוחקת מ-כל הלב בעיר מלא אנשים חרדים. מפגינה
אהבה בפומבי במקום בו שולט האיפוק. לא חששה לפסוע במקומות
חשוכים, כמו גנים או סמטאות בהן לא היה מספיק תאורה, בשעות
הקטנות של הלילה, כשקולה עולה ענוג ומצחקק על פני החשכה
הסמיכה. אם אני אמות, הוא שאל, מה תעשי אז? אתה לא יכול למות
כשאתה איתי, הייתה עונה, כי אני המלאך השומר עליך. ובכלל,
הוסיפה, איזו סיבה קיימת בה אתה יכול למות? הפחד הקיומי היה
גורם לו לעשן ולהזניח את הגוף, והמכונות על הכבישים היו דוהרים
עם נהגים סהרוריים כשיכורים. אבל היא לא שמה לב לזה, עישון הוא
טבעי, מנהג מקובל, הייתה אומרת, ואם שומרים על כללי התנועה
בכבישים, אין סיבה שיקרה אסון. מכונית של ערבי פגעה בה כשהלכה
על המדרכה, ומרחה את שיערה הזהוב במוח התמים שלה. "תאונה," טען
הנהג במבטא ערבי, "תאונה," אבל עוברי אורח ביצעו בו לינץ' עד
מוות. הוא היה בבית כשהיא לא חזרה, ידיה היו עמוסות שקיות
פירות מסוגים שונים. לפני הקבורה טיהרו את גופה מברית האהבה
שכתב על גופה, וקברו אותה מתחת לעץ אלון. באין מלאך שומר, הוא
רכש ועשה רישיון לאקדח, והיה מסתובב בו על אגנו בכל שעות היום
והלילה, מלבד בזמן בו ישן, ביקר בשירותים, או התקלח.