הזוויות שמסתכלים בהם על החדר, משנות את מראה החדר. ברור שאם
פניך יהיו מופנות לקיר, תראה קיר. אם תסתכל מהפינה אל הזווית
שחולשת אל החדר, תרגיש כמו שליט החדר. זה כן משנה איזו מוזיקה
מתנגנת לך מהרדיו או מהדיסק. זה כן משנה אם אתה קורא ספר,
ואיזה. וזה משנה אם אתה לבד, עם אנשים, או במרחק שיחת טלפון
מהם. לפעמים שיחת טלפון יכולה להציל חיים. זה משנה, כי אתה לא
אמור לעשות מה שצריך, אלא מה שעושה לך טוב. בעבודה עושים מה
שצריך, בצבא עושים מה שצריך, בבית כשאתה בחדר עם הזוויות, אתה
תעשה מה שעושה לך טוב. המוזיקה הזו מדכאת אותך, תחליף אותה. גם
סבל חולה, או עצבות כיפית, היא מזוכיסטיות. מה עשית שאתה מרגיש
שאתה צריך לסבול? האם אתה מרגיש אשם על כל אלה שנהרגו כדי
שתחייה פה במדינה? האם המצפון מציק לך על מעשה נורא, או כזה
שלא הקדשת לו איזו מחשבה? האם הסביבה שלך גורמת לך להרגיש שאתה
צריך להודות בפה מלא על כל פירור שמושלך אליך? האם גורמים לך
להרגיש שאתה מעמסה? ואולי אתה באמת כל אלה, או חלק מהם, אבל
אתה צריך לשרוד. גם אם אתה חושב שמגיע לך לסבול, הרי זו מחשבה
מוטעית. אתה חי ועדיין חי כדי להמשיך לחיות, אחרת אלוהים כבר
היה מוצא דרך לחסל אותך. כי בעולם מלא סבל, עם התקפות חוזרות
ונשנות על גופך, מוחך ונשמתך, אין מקום להיסוסים. עליך להילחם
כל רגע ללא הנחות, על ערכך וזכות קיומך. כולם יכולים לפקפק בך
ולצפצף עליך כל חייך, אך אם לא תיתן לזה לחדור אליך, אם לא
תפנים את יחסם המורעל, ותעמוד איתן על זכותך לחיים טובים
ומספקים, אתה תחייה, ותחייה טוב. האויבים הכי גדולים שלך הם
אוהבייך. הם מאוד אוהבים אותך, אבל הם בני-אדם. ויש הבדל בין
כוונות טובות למעשים טובים. הישמר מהם. נאמר במקורות תפילה -
"אלוהים, שמור עליי מאוהביי, ומשונאיי השמר בעצמי." לידם אתה
פגיע, כי הם מכירים אותך. הם יודעים את כל נקודות התורפה, וכל
החולשות. ואם הרע ייכנס בהם, הם יאכלו אותך. לכן דע כי אדם הוא
כמו מבצר לעצמו. איש לא נכנס, אלא אם הוזמן. וגם אם הוזמן
"כבדהו וחשדהו." עמוד עם פניך לחדר, וברר מראש את מה שנכנס
לראשך. אם נכנס אשפה, תהיה שקית אשפה. אם נכנסים יהלומים, תהיה
יהלום.