אצבעותיך סורגים שקופים,
שתיקתך סוגרת עלי,
מבטך סוהר עלי.
נבלעת בעצמי,
מתאיידת
עד ייוותר רק
הכבוד העצמי שלי
מכווץ
ונסתר.
זה יעבור וזו
רק תקופה וגם
אתה לא באמת
מתכוון או
מבין.
והרי שנינו מאמינים כל כך
בכל המילים הגדולות:
כמו השתפרות ועבודה ואהבה.
והמילים מרחפות באוויר ,
מנצנצות כמו אבק בקרן שמש.
אינני מתווכחת:
אין טעם או אולי
אין בי כוחות.
פשוט
מגיע לי טוב יותר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.