התבטלה לך החופשה
בגן-עדן
אתה תקוע על ברזלים
וטוב לך
אתה שר את כל השירים השמחים
שעשויים מדמעות
והלב כמו ספוג שחור
מלא מי-גשמים
ונכון שנוח לך גם עם חור בלב
וראש שמתנדנד לכל הכיוונים
כי אנחנו האורגניזם החי השמח
שמפמפם את הלב כשהוא נחלש
וטוב לך להכין שמפניה משקית אשפה
ולבעוט את הראש לגיהינום
כי בתחת שלו ביקרת
והתגעגעת לצחנה

מנשקים אותך גברים עם ליפסטיק
שרוקדים יחפים עם כפות רגליים גדולות
ושמלות
והפה שלך מגיר דם מהשן על המרצפות

אתה בולע את הרוק וצוחק
והצחוק שלך מעוות כמו בובת שעווה
מפוחלצת
לגיהינום הזה אתה חוזר כל פעם מחדש
ומתפעל כמה דם הם הספיקו למרוח על הקירות
משאבת דם מפלסטיק מונחת במחסן
הם החליפו לך אותה ללב
שחור כמו כוורת צרעות מורעלות
אכול עש כמו חור עשן בנשמה
והגברים רוקדים ומחכים למחיאות כפיים
מחווים קידה על עקבים גבוהים ומושכים שובל שמלה
והדם שלך הוא התרופה,
לכאבי הלב שלהם.

"לא נזקקנו פעם למד-מהירות
ידענו להתקין קוקטייל מקרח ומים..."

תחליקי אותי מ-פה לשם
זה כבר לא משנה
אין כוחות כאילו אין אוויר
וקרטל השלטון לא מפסיק להכות
תכיני כוס קפה לך ולי
תמתיקי עם הרבה סוכר
שבי לידי, לא ראיתי אותך הרבה זמן
בטח, אני עדיין אוהב אותך
כשהצל נודד גם אני, וזה הכול צללים
לבדי עם סיגריה, קפה ועט
ולא תוכלי אותי לשכוח, ולא אוכל אני
רק השמש והירח יחוגו סביבנו,
כמו הכוכבים גם אנחנו לא מבינים.

חלומות בהקיץ מבעד לדמעות
כשאתה מקיא, ומהפה שלך פורחות
יונים צווחות
פעמונים על שרשראות
קול ריסוק טנקים על העצמות
אתה חולם שאתה נמצא על ראש הר גבוה
ומסביב אויב חמוש ושפוף נחוש
אתה זורק אבנים, אתה יורה מקלעות
לזמן יש זמן כשהוא יבוא בזמן
אדם אחד לא יכול לבד
הכוחות נגמרים, האבנים נגמרים
והאויב לא יישן כמוך
מתישהו אתה תמצא את עצמך יושב
בראש ההר, ומחכה לגזר דינך
במצב-רוח הרואי ממש.

דברים טובים קורים לאנשים טובים, אמרה לי המורה
אז למה אימא שלי חולה?
ולמה אבא כל הזמן עייף ועצבני,
ואחותי בוכה?
ולמה אחי הקטן לא מוצא מנוחה?
דברים טובים קורים לאנשים טובים, אמרה לי המורה
אז למה לי רע?