שליפה מהמותן של חלומות מתים
מצבה עשויה מילים
שן מתנדנדת אכולת עש
נביחה אינסופית ברחובות הריקים
אורגזמה ממושכת ללא גירוי מיני
שתן כתום וצימאון אינסופי
תבשיל קר בליל חורף חם
על העצים צוחקות המכשפות

והוא נזל, והיא איתו
את כל הדרך ממרום שמיים לתוככי האדמה
שם המדבריות אינסופיים והנשמה נצחית
כמו שאמר ישו.
בדרך גזעים עשויים אבן
ואנשים בקנים
מדברים איתי ועליי
רואים בי עם, רואים בי אדם
רואים בי המון, רואים בי פרט
אני דוחף אצבע משולשת לקלפי

אבא חולה, ואימא גם
וגם אני לא מרגיש כל-כך טוב
אני מתבודד מול הקיר ומביט בו שעות
יש לו הרבה מה להגיד

בחוץ טינופת של תחילת חורף
אני מקצר את חיי
"ברוך השורף ממונו בידו"
כי הוא יודע לאן הוא הולך

ביצה עושים מחביתה במסע אחורה בזמן
את הדף עושים לעץ
ואותי עושים לדיו
בלי יכולת לזוז
כי מה זה בסה"כ בן-אדם
"וירוס"
אורגניזם חי רב-תאי
שמתרבה כל הזמן
כמוכה שיגעון

שלחו חללית לירח,
אבל לא מצאו תרופה לבדידות
בעולם מלא אנשים שחיים בתוך כוכים

היא מנוזלת, ואני איתה
כל הנזלת שבעולם והרקה הכואבת
לא ימנעו בעדה מלשקוד על לימודיה
מהפחד
שמה תמצא את עצמה מוכת גורל

בעולם של חיות עם משקפיים ושולחן משרדי
את יודעת כמה אני אוהב אותך
אבל בעולם כזה - זה לא רלוונטי.