כולם מנסים להבין
מנסים לשכוח
לחיות דרך דמעה
להתמודד בכוח
מתרוצצות לי מחשבות
מנסות למצוא מנוח
ואני עם עצמי, מחפשת לברוח

המינוח לא יושב
מתקשה ומתארך
הדברים שלא ברורים
שלעולם
כמו סלע על הלב
מתיישבים לחיקם
והכובד לא מרפה
מכאיב מכורח זמן

שיכרון חושים
מערפל ומטשטש
אין יציבות ואין כבוד
ואין במה להיאחז
העיניים נסגרות
נעצמות מכורח מציאות
ללא רצון, ללא שליטה
רק לא לראות טעות

איפה החיים
היופי בבריאה
הקשת בענן
לאן היא נעלמה
שחור, אפור וחום
הכל אפל כל כך
החשק צפון בברית
ואני איתה, קשה.