נוסע לי בתהום הנשייה
ארבעה נתיבים ומחלף
אני בוחר בכביש המהיר
משאיר מאחור שק של מחשבות
ומפזר מעט מעברי

שנה חדשה מתחילה
וילד קטן מצביע למזרח
אני אוטם את מכונת הזמן
איש על אופנוע אוסף את עברי
ואישה ללא שם מלקטת מחשבות

כלום לא נשאר
הכביש המהיר אוטוטו
הולך ונגמר
הרגשה של שלמות
ללא חרטות

תינוק מצחקק
וילדה בלונדינית
משחקים ברכות
את עברי אני משאיר מאחור

סבתא ונכד מאכילים ברווזים
הילדים מתבגרים
הברווזים מתחלפים
ואפרוחים נולדים
רק הסבתא אותה סבתא
נשארת

לצוק העתים
על צווארי בסתר תלוי
המפתח למכונת הזמן