|
אהבתי.
באמת אהבתי את הקיבוץ
על כל הירוק שבו
ושדות הכותנה
המרכולית
השבילים
והאופניים (הכחולים);
את הכלבים העייפים מנחת שלעולם לא יתנגדו
לליטוף,
ת'עבודה שנמצאת מרחק פתיחת דלת מהבית
והפוך.
בחדר האוכל.
שלוש ארוחות ביום
עם הפרצופים הקבועים
והמבטים החטטניים
אהבתי.
באמת אהבתי את הקיבוץ;
את נוחות הצביעות.
את נוחות הנייחות.
את נוחות ההשתייכות
למקום (אדמה, קהילה...)
שם אפשר לחיות
(באמת לחיות)
חוסר אמביציה.
18.11.13
אודיו:
https://clyp.it/tw2npihk?token=bfc66ecda8ed45a3a87562d78040320b |
|
|
יצא לי ולאחותי,
שירה, לפגוש את
אלוהים
בסיטואציה
אינטימית. זה לא
היה בכנסיה,
במסגד או בבית
כנסת. דווקא
אצלו בבית. מאז
התחלתי להאמין
מיכלי המירה את
דתה, ומאז היא
נהנית יותר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.