|
אהבתי.
באמת אהבתי את הקיבוץ
על כל הירוק שבו
ושדות הכותנה
המרכולית
השבילים
והאופניים (הכחולים);
את הכלבים העייפים מנחת שלעולם לא יתנגדו
לליטוף,
ת'עבודה שנמצאת מרחק פתיחת דלת מהבית
והפוך.
בחדר האוכל.
שלוש ארוחות ביום
עם הפרצופים הקבועים
והמבטים החטטניים
אהבתי.
באמת אהבתי את הקיבוץ;
את נוחות הצביעות.
את נוחות הנייחות.
את נוחות ההשתייכות
למקום (אדמה, קהילה...)
שם אפשר לחיות
(באמת לחיות)
חוסר אמביציה.
18.11.13
אודיו:
https://clyp.it/tw2npihk?token=bfc66ecda8ed45a3a87562d78040320b |
|
לך, יא מניאק!
אתה מעדיף לזיין
אותה מאשר
אותי!
אתה מקבל מינוס
שלושה סנטימטר,
שלא משאירים לך
הרבה מרחב
תמרון.
עכשיו לך אליה,
נראה אותך!
הבוחנת בפסק דין
סופי שלא ניתן
לערער עליו בבית
דין עליון,
ואפילו לא
בכניסה לשערי
שמיים ביום מן
הימים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.