|
אהבתי.
באמת אהבתי את הקיבוץ
על כל הירוק שבו
ושדות הכותנה
המרכולית
השבילים
והאופניים (הכחולים);
את הכלבים העייפים מנחת שלעולם לא יתנגדו
לליטוף,
ת'עבודה שנמצאת מרחק פתיחת דלת מהבית
והפוך.
בחדר האוכל.
שלוש ארוחות ביום
עם הפרצופים הקבועים
והמבטים החטטניים
אהבתי.
באמת אהבתי את הקיבוץ;
את נוחות הצביעות.
את נוחות הנייחות.
את נוחות ההשתייכות
למקום (אדמה, קהילה...)
שם אפשר לחיות
(באמת לחיות)
חוסר אמביציה.
18.11.13
אודיו:
https://clyp.it/tw2npihk?token=bfc66ecda8ed45a3a87562d78040320b |
|
|
ציפיות יש רק
לכריות,
ושאיפות יש רק
מסיגריות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.