צולל  אל הדימיון,
אולי תכונה טובה או סתם שיגיון.
נזכר בימים ראשונים,
עת הלכתי לאיבוד בנעוריי המאוחרים
עת מחושך לאור, יגעתי
עד אשר נמשכתי  אלייך

נזכר בחבריי הילדות,
איך עם כוח חיים איש נמשך
ותמימות נעורים נעלמה לה,
איך נפש לובשת כובשת
ליצר מכחול ומדפסת
את האדם משנה היא, בלי הרף,
במרדף של אדם בעין מעגל
ורצון מפותל.


צולל  אל הדימיון,
אולי תכונה טובה או סתם שיגיון.
נזכר בימים ראשונים,
עת הלכתי לאיבוד בנעוריי המאוחרים
עת מחושך לאור, יגעתי
עד אשר נמשכתי  אלייך

נזכר ברגע הראשון שראיתי פנייך,
כרגע בראשית, תחושה ערפילית,
בוקר שבת ואת ניצבת מולי
בפתח ביתי.
השמים האירו ליבי,
ברכה שנפלה בחיקי
ודימיון התפרץ בתוכי,
שיגיון או מציאות
מבט בעינייך סיפר את הכול
אהבה, אהבה, ברוח היום
ונפש לובשת כובשת
ליצר מכחול ומדפסת
וליבי השתנה בהרף
ואהבה כפתה הרצון
בשלשלאות של חפץ
ותם המרדף, חשתי אמת,
חש עד היום את מעגל האהבה, גדל ומתרחב.
 

צולל  אל הדימיון,
אולי תכונה טובה או סתם שיגיון.
נזכר בימים ראשונים,
עת הלכתי לאיבוד בנעוריי המאוחרים
עת מחושך לאור, יגעתי,
עד אשר נמשכתי  אלייך.

את עם השמש של הבוקר מתעוררת,
כצל חולפת על פני המיטה
וחלפו השנים וחלפו הימים,
אך עינייך
מספרות הכול
אהבה, אהבה, ברוח היום...