|
הייתי אז בלילות
מחבר
באקדח סיכות
את הדשאים לאדמות -
שלא יעופו.
ובחלומותי
אני נתלה על פינת הבניין
קופץ למטה
ומושך אחרי את קליפת הבניין
והנפילה שלי לא נגמרת
והשמיכה האפורה שיש כעת על עולמנו
נקרעת
ונחשף העולם האמיתי
שהוא עולם שאין בו צלמים
כמו שאלוהים כיוון
והצבעים בו מעורבבים
אבל לא הופכים לאפור
אלא כל אחד שומר על עצמו
והם עדיין מעורבבים
ואיך שכשנרדמים
הראש נהיה כבד יותר
כאילו החלומות עצמם
הם כובד. |
|
|
זה בכלל לא
מעניין אותי כמה
יצירות חדשות יש
עוד לבועז לאשר
!
מצדי שלא יישן
בכלל !
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.