בועז באקינגהם / בלילה |
איך שאת משכרת אותי פנימה
את מתפתלת ומותירה כתמייך עליי
כנשל מת של אשה
אני לוחש לך שאת
חולשה שכובה על סדינים
ישנים
נמות קליפותינו
כמו ילדה אני חושב
ובאישון הזין
אני רואה
איך שאת משקרת אותי מבפנים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|