[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לכתוב זה טוב.
תמיד היא שנאה שכתבתי.
אמרה שאני מנציח את כל הדברים הרעים
ואז חוזר ומסתכל בהם שוב ושוב.
כנראה שבאמת היה לי לא טוב. איתה.
ואני מודה לאלוהים על זה שכתבתי.
ואני גם אמשיך לכתוב.
כשאני קורא דברים שכתבתי לפני 9 חודשים
אני מבין איזה שינוי אדיר עברתי.
הפכתי מסמרטוט רצפה חסר תקווה
לגבר עצמאי, בטוח, מחליט, עושה בחירות.
אבל, בזכות הכתיבה, אני גם מבין שיש דברים
שהם לנצח חלק ממני ולא ישתנו כל כך בקלות.
לטוב ולרע.
ועכשיו, אני רוצה לדבר על ההיא.
כבר הרבה זמן לא הרגשתי ככה.
האמת שאני לא כל כך יודע איך להתמודד עם זה.
אבל תמו הימים בהם קפאתי ונחרדתי ואיבדתי את זה.
אני מוצא שאני יותר מקורקע,
יותר מחובר למציאות,
לא נותן לרגש הזה להשתלט עלי ולהרוס אותי.
אני מרגיש את 2 רגלי יציבות
ואני נושם עמוק, אל תוך הביצים,
ויודע בבטחה, שאני חזק,
ומה שיהיה יהיה.
ושום תשובה של "לא" או "לא יודעת"
לא תשבור אותי.
להיפך. אני אפילו ארגיש יותר טוב.
אני לא צריך אישור ממנה שאני בסדר
או שאני מספיק טוב בשבילה
או שאני מספיק מושך בעיניה
או מספיק מגניב.
את האישורים שלי
מנפיק רק אדם אחד בעולם
אני







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני משעשעת.
באמת. תיראו,
משפט שלישי וכבר
אתם צוחקים...





חצי-אלפית
חצי-מרוקאית,
בדרכה להשתלט על
הסלוגנים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/12/14 8:59
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פלוקסיס קוואן

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה