טיפות רוקדות בפתח חלוני
כל אחת משקפת מציאות משל עצמה
זה הגשם שעושה אותי קריר
נפש רטובה  באמצע הסופה

בתוך הלילה לא רואים יותר מידי
חיים בעיקר מתחושות רגשניות
בליל שמועות חסרות כל משמעות
יוצרות סבך של אמונות מהדהדות

בין האנשים גועש אוקיינוס של מידע
מפשיט את כולנו בדממה רכה
מציג את ערוותנו הנפשית מעל הרשת
בלי לשים לב אתה מקיא את עולמך לעין כולם
מוציא הכול בשלל גווני הקשת

מה אתה ומי אתה הוא באמת
האם רק חיוך קפוא באיזו תמונה ישנה
שרצה מעצמה חופשית ומאושרת
אולי זה רק שנייה אח קטנה
שנועצת עצמה בעולמך הקטן
איננה יודעת שום דרך אחרת

דרכים רבות לקרוא אותך ישנן
כל מוח מפרשן בפני עצמו
את השלל הפנים נפשי  שאנו משליכים החוצה
ללא שום מחשבה שנייה
מה יישאר חרוט במציאות פה אחריך
מה ידהה ויחלוף כאילו מעולם לא היה

פיסות קטנות של עצמך תלויות כך באוויר
צורות שונות לשפוט אותך מפוזרות ברחבי העיר
אתה פעור לעין כל המתבונן
מצמוץ מהיר אשר עובר הלאה
סורק ברדידות את המרחב
אולי מבט עמוק ומעמיק
יוצר מן מנגנון בלתי נשלט של נגיעות קטנות בנפש
שעל קצה המחשבה הערגונית מעיק.